ברטנורא על משנה פסחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ט
גֵּרַר עַצְמוֹת אָבִיו. מִשּׁוּם כַּפָּרָה. וְלֹא קְבָרוֹ לְפִי כְבוֹדוֹ עַל מִטָּה נָאָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּנֶּה עַל רִשְׁעוֹ וְיִוָּסְרוּ הָרְשָׁעִים:
כִּתֵּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת. כְּדִכְתִיב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, לְפִי שֶׁהָיוּ טוֹעִין אַחֲרָיו:
וְגָנַז סֵפֶר רְפוּאוֹת. לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה לִבָּם נִכְנָע עַל חֳלְיָם אֶלָּא מִתְרַפְּאִים מִיָּד. וְהָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ, סֵפֶר רְפוּאוֹת, סֵפֶר מוֹדִיעַ מֵעִנְיְנֵי צוּרוֹת הַכּוֹכָבִים וְהַטֶּלֶסְמָאוֹת, שֶׁצּוּרָה פְלוֹנִית הָעֲשׂוּיָה בִּזְמַן וְעֵת יָדוּעַ מְרַפֵּאת מֵחֹלִי פְלוֹנִי, וְזֶה הָיָה קָרוֹב לְהַטְעוֹת הַבְּרִיּוֹת אַחַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּלְכָךְ גְּנָזוֹ:
עִבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן. לְאַחַר שֶׁנִּכְנַס נִיסָן נִמְלַךְ וְעָשָׂה אֲדָר שֵׁנִי. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר (שמות יב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, זֶה נִיסָן, וְאֵין אַחֵר נִיסָן. וְלֹא עִבֵּר חִזְקִיָּה לְאַחַר שֶׁנִּכְנַס נִיסָן מַמָּשׁ, אֶלָּא יוֹם שְׁלֹשִׁים שֶׁל אֲדָר עִבֵּר אֶת הַשָּׁנָה, וְאֲנַן קָיְמָא לָן אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בִּשְׁלֹשִׁים שֶׁל אֲדָר, הוֹאִיל וְרָאוּי לְקָבְעוֹ נִיסָן: