ברטנורא על משנה פסחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִים. מִמְּלַאכְתָּן כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַסִּיחוּ דַעְתָּם מֵאֲבֵלוּת:
לְעוֹלָם יַעֲשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ כְּתַלְמִיד חָכָם. וְלֹא מֵחֲזֵי כְיֻהֲרָא, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹתוֹ בָטֵל אוֹמֵר אֵין לוֹ מְלָאכָה לַעֲשׂוֹת וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁנּוֹהֵג בּוֹ אִסּוּר:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בִּיהוּדָה וְכוּ'. חֲכָמִים סְבִירָא לְהוּ דַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְסָחִים לָאו בְּמִנְהָגָא תַּלְיָא מִלְּתָא, אֶלָּא בִּיהוּדָה הָיוּ מַתִּירִים וּבַגָּלִיל אוֹסְרִים אִסּוּר גָּמוּר, וְלֹא מִכֹּחַ מִנְהָג:
הַלַּיְלָה. לֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר, לְאַנְשֵׁי גָלִיל שֶׁאוֹסְרִים לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְסָחִים:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִים. לָהֶם כְּכָל שְׁאָר יָמִים טוֹבִים שֶׁאֲסוּרִים בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, שֶׁהַלַּיְלָה הוֹלֵךְ אַחַר הַיּוֹם:
וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִים. מִידֵי דַּהֲוָה אַתַּעֲנִית, שֶׁהַיּוֹם אָסוּר בַּאֲכִילָה וְהַלַּיְלָה מֻתָּר: