ברטנורא על משנה פסחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכֹּר. דְּהֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן דִּלְמָא אָתֵי לִמְכֹּר גַּסָּה:
וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה. דְּגָזוּר רַבָּנָן שֶׁמָּא יַשְׁאִיל אוֹ יַשְׂכִּיר בְּהֶמְתּוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְאָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ. אִי נַמִּי, פְּעָמִים שֶׁמּוֹכְרָהּ לוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, וְצוֹעֵק לָהּ הַיִּשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁתֵּלֵךְ לִפְנֵי הַקּוֹנֶה, וְהִיא מַכֶּרֶת קוֹלוֹ וְהוֹלֶכֶת מֵחֲמָתוֹ, וְנִמְצָא מְחַמֵּר אַחַר בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת:
עֲגָלִים וּסְיָחִין. קְטַנִּים, אַף עַל גַּב דְּלָאו בְּנֵי מְלָאכָה נִינְהוּ, מִחַלְּפֵי בִּמְכִירַת גְּדוֹלִים. וּשְׁבוּרִים מִחַלְּפֵי בִּמְכִירַת שְׁלֵמִים:
רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בִּשְׁבוּרָה. דְּאֵינָהּ בַּת מְלָאכָה לְעוֹלָם. אֲבָל בַּעֲגָלִים וּסְיָחִים מוֹדֶה, כֵּיוָן דִּלְכִי גָּדְלֵי הָווּ בְנֵי מְלָאכָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
בֶּן בְּתֵירָא מַתִּיר בְּסוּס. הוֹאִיל וְלִרְכִיבָה עוֹמֵד, וְהַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ. וְאֵין הֲלָכָה כְּבֶן בְּתֵירָא. וְעַל יְדֵי סַרְסוּר שָׁרֵי לִמְכֹּר בְּהֵמָה לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בִּזְמַן שֶׁאֵין הַבְּעָלִים מְצוּיִין שָׁם בְּעֵת הַמְּכִירָה, דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא יַשְׁאִילֶנָּה וְיַשְׂכִּירֶנָּה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ שֶׁלּוֹ. וְשֶׁמָּא תֵלֵךְ מֵחֲמַת קוֹלוֹ וְנִמְצָא מְחַמֵּר לְהָא נַמִּי לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ, שֶׁאֵינָהּ מַכֶּרֶת אֶת קוֹלוֹ: