ברטנורא על משנה פסחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ג
נָכְרִי שֶׁהִלְוָה לְיִשְׂרָאֵל. מָעוֹת עַל חֲמֵצוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח, וְאָמַר לוֹ הַיִּשְׂרָאֵל אִם לֹא הֵבֵאתִי לְךָ מָעוֹת עַד יוֹם פְּלוֹנִי קְנֵה מֵעַכְשָׁיו. וּכְגוֹן שֶׁהִרְהִינוֹ אֶצְלוֹ בְּבֵיתוֹ וְשָׁהָה אֵצֶל הַנָּכְרִי כָּל יְמֵי הַפֶּסַח.
לְאַחַר הַפֶּסַח מֻתָּר בַּהֲנָאָתוֹ. דְּכֵיוָן דִּמְטָא זִמְנֵיהּ וְלֹא פַרְעֵיהּ לֹא הָוֵי מְחֻסַּר גּוֹבַיְנָא, דְּבִרְשׁוּתוֹ שֶׁל נָכְרִי הָיָה, אִגַּלַּאי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּמִשָּׁעָה שֶׁהִרְהִינוֹ אֶצְלוֹ הֲוָה דִידֵיהּ:
וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה לַנָּכְרִי כוּ'. אִגַּלַּאי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל הֲוָה:
הֲרֵי הוּא כִמְבֹעָר. וְאַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְבַטְּלוֹ, שֶׁמָּא יְפַקַּח הַגַּל בַּמּוֹעֵד וְנִמְצָא עוֹבֵר עָלָיו:
כָּל שֶׁאֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. וְכַמָּה הִיא חֲפִישַׂת הַכֶּלֶב, שְׁלֹשָׁה טְפָחִים: