ברטנורא על משנה פאה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ט
מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז וְכוּ'. דַּחֲמִשִּׁין דְּעָבְדִין טָבִין כְּמָאתַיִם דְּלֹא עָבְדִין:
וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל וְאֵינוֹ נוֹטֵל וְכוּ'. כְּגוֹן שֶׁדּוֹחֵק עַצְמוֹ בִּמְלָאכָה וּמִסְתַּפֵּק בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּרְנֵס מֵאֲחֵרִים. אֲבָל אִם אֵין מַעֲשֵׂה יָדָיו מַסְפִּיקִין לוֹ וּמְסַגֵּף עַצְמוֹ בְּחַיֵּי צַעַר קְרוֹבִין לְמִיתָה, עַל זֶה אָמְרוּ כָּל הַצָּרִיךְ לִטֹּל וְאֵינוֹ נוֹטֵל הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וְאָסוּר לְרַחֵם עָלָיו, עַל נַפְשֵׁיהּ לֹא חַיֵּס כָּל שֶׁכֵּן עַל אֲחֵרִים:
סוף הספר