ברטנורא על משנה פאה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ג
נֶאֱמָנִים עַל הַחִטִּים. לוֹמַר שֶׁל מַעְשַׂר עָנִי הֵם שֶׁנִּתַּן לִי, אֲבָל אֵין נֶאֱמָנִים לוֹמַר קֶמַח וּפַת זֶה שֶׁל מַעְשַׂר עָנִי, שֶׁנִּתַּן לִי קֶמַח וּפַת, דְּאֵין דֶּרֶךְ לְחַלֵּק מַעְשַׂר עָנִי קֶמַח וּפַת:
שְׂעוֹרָה שֶׁל אֹרֶז. אִית דִּמְפָרְשֵׁי שִׁבֹּלֶת שֶׁל אֹרֶז, שֶׁלֹּא הָיָה דַרְכָּם לְחַלֵּק אֹרֶז שֶׁל מַעְשַׂר עָנִי אֶלָּא בְּשִׁבֳּלִים. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי שְׂעוֹרָה שֶׁל אֹרֶז קֹדֶם שֶׁנִּכְתַּשׁ בַּמַּכְתֵּשׁ וְהוּסְרָה קְלִפָּתוֹ [שְׂעוֹרָה קוֹרֵא] לוֹ, וּלְאַחַר דִּישָׁה בְּעוֹדוֹ בִקְלִפָּתוֹ דֶּרֶךְ לְחַלְּקוֹ לָעֲנִיִּים:
גְּרִיסִין. שֶׁטְּחָנָן בְּרֵיחַיִם שֶׁל גָּרוֹסוֹת:
נֶאֱמָנִים עַל הַשֶּׁמֶן. שֶׁדֶּרֶךְ לְחַלֵּק מַעְשַׂר עָנִי בְּשֶׁמֶן:
וְאֵין נֶאֱמָנִים לוֹמַר שֶׁל זֵיתֵי נִקּוּף הוּא. זֵיתֵי נִקּוּף מִמַּתְּנוֹת עֲנִיִּים הֵן, שֶׁחוֹבְטִים וּמְנַקְּפִים בַּזַּיִת לְהַשִּׁיר הַזֵּיתִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִן הַמְּסִיקָה. וְנִקּוּף לְשׁוֹן כְּנוֹקֵף זַיִת. וְאֵין הֶעָנִי נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁמֶן זֶה הוֹצֵאתִי מִזֵּיתֵי נִקּוּף וּפָטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר, לְפִי שֶׁאֵין רְגִילִין לַעֲשׂוֹת שֶׁמֶן מִזֵּיתֵי נִקּוּף. אֲבָל עָנִי הָאוֹמֵר קֶמַח זֶה אוֹ פַת זוֹ מִלֶּקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה שֶׁלָּקַטְתִּי וְטָחַנְתִּי קֶמַח וְאָפִיתִי לֶחֶם, נֶאֱמָן, שֶׁדֶּרֶךְ הֶעָנִי לַעֲשׂוֹת לֶחֶם מִלֶּקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה: