ברטנורא על משנה פאה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
שָׁלֹשׁ אַבְעָיוֹת בַּיּוֹם. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מִתְגַּלֶּה בַּעַל הַבַּיִת וְנִרְאֶה בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֵי שֶׁיִּקְחוּ הָעֲנִיִּים פֵּאָה. אַבְעָיוֹת לְשׁוֹן גִּלּוּי, נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו (עובדיה א) מְתַרְגְּמִינַן אִגַּלְיָן מַטְמְרוֹהִי:
בַּשַּׁחַר. מִפְּנֵי הַמֵּנִיקוֹת שֶׁבְּנֵיהֶם יְשֵׁנִים בַּשַּׁחַר וְאָז יֵשׁ לָהֶם פְּנַאי לִלְקֹט:
וּבַחֲצוֹת. מִפְּנֵי הַתִּינוֹקוֹת שֶׁדַּרְכָּן לָצֵאת בַּחֲצוֹת וְהוֹלְכִים לִלְקֹט פֵּאָה:
וּבַמִּנְחָה. מִפְּנֵי הַזְּקֵנִים הַהוֹלְכִים עַל מִשְׁעַנְתָּם וְאֵין מַגִּיעִים לַשָּׂדֶה עַד שְׁעַת הַמִּנְחָה:
שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ. מִשָּׁלֹשׁ עִתִּים הַלָּלוּ. וַהֲלָכָה שֶׁאֵין נוֹתְנִין פֵּאָה אֶלָּא בְּשָׁלֹשׁ עִתִּים הַלָּלוּ, אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם:
שֶׁל בֵּית נָמֵר. שֵׁם מָקוֹם, כְּדִכְתִיב (במדבר לב) אֶת בֵּית נִמְרָה. קוֹשְׁרִים חֶבֶל בְּצַד הַקָּמָה וְקוֹצְרִים וְהוֹלְכִים עַד שֶׁיִּכְלֶה הַחֶבֶל, וּמַנִּיחִים פֵּאָה לְכָל הַחֶבֶל, וְחוֹזְרִים וְקוֹשְׁרִים וּמַנִּיחִים פֵּאָה, וְהַיְנוּ מִכָּל אֻמָּן וְאֻמָּן, כְּלוֹמַר מִכָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה, וְעַל זֶה מַזְכִּירִין אוֹתָן לְשֶׁבַח: