ברטנורא על משנה פאה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
כָּל דָּבָר שֶׁהוּא אֹכֶל. לְמִעוּטֵי סְפִיחֵי סִטִּים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֹכֶל עַל יְדֵי הַדְּחַק לָאו אֹכֶל מִקְרוּ וְאֵין חַיָּבִין בַּפֵּאָה, דִּכְתִיב (ויקרא יט) וּבְקֻצְרְכֶם, וְאֵין קְצִירָה אֶלָּא בְּדָבָר הָרָאוּי לַאֲכִילָה:
וְנִשְׁמָר. לְמִעוּטֵי הֶפְקֵר שֶׁאֵין לוֹ שׁוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בַּפֵּאָה, דִּכְתִיב (שם) לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אוֹתָם, פְּרָט לְהֶפְקֵר שֶׁכְּבָר נֶעֱזַב:
וְגִדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ. לְמִעוּטֵי כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת, שֶׁאֵין לָהֶם שֹׁרֶשׁ בָּאָרֶץ וְגִדּוּלֵיהֶם מִן הָאֲוִיר, שֶׁאֵין חַיָּבִין בַּפֵּאָה דִּכְתִיב (שם) קְצִיר אַרְצְכֶם:
וּלְקִיטָתוֹ כְּאֶחָד. לְמִעוּטֵי תְּאֵנָה וְכַיּוֹצֵא בָהּ מִן הָאִילָנוֹת שֶׁנִּלְקָטִים הַפֵּרוֹת שֶׁמִּתְבַּשְּׁלִים בָּהֶם רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, דִּכְתִיב (שם) קְצִיר, מַשְׁמַע דָּבָר הַנִּקְצָר הַרְבֵּה בְּיַחַד:
וּמַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם. לְמִעוּטֵי יָרָק שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם אֶלָּא מִתְעַפֵּשׁ מִיָּד, דִּכְתִיב (שם כג) פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ, וְאֵין הַיָּרָק נִקְצָר:
וְהַתְּבוּאָה וְהַקִּטְנִיּוֹת. תְּבוּאָה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים, חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכוּסֶמֶת שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן קִטְנִיּוֹת פּוֹלִין וַאֲפוּנִים וַעֲדָשִׁים וְדוֹמֵיהֶן:
בַּכְּלָל הַזֶּה. לְהִתְחַיֵּב בַּפֵּאָה כְּשֶׁיִּשְׁלְמוּ בָהֶם כָּל הַתְּנָאִים הַלָּלוּ: