ברטנורא על משנה ערלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ז
שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּנוֹת. שֶׁאֵין אָדָם מוֹכְרוֹ אֶלָּא בְּמִנְיָן מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ:
פֶּרֶךְ וּבָדָן. שְׁמוֹת מְקוֹמוֹת הֵן. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי אֱגוֹזֵי פֶרֶךְ, אֱגוֹזִים שֶׁקְּלִפָּתָן רַכָּה וְנִפְרָכִין:
חֻלְפֵי תְּרָדִין. עָלִין מִצַּלְעוֹת הַתְּרָדִין:
קֻלְסֵי כְרוּב. קִלְחֵי כְרוּב שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם גְּדוֹלִים וְטוֹבִים:
שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. שֶׁהֵן גְּדוֹלִים, אֲבָל שֶׁל נַחְתּוֹם קְטַנִּים הֵן:
הָרָאוּי לְעָרְלָה. כְּגוֹן אֱגוֹזִים וְרִמּוֹנִים וְחָבִיּוֹת סְתוּמוֹת:
וְהָרָאוּי לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם. כְּגוֹן חֻלְפֵי תְּרָדִין וְקֻלְסֵי כְרוּב וּדְלַעַת יְוָנִית. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר וְלֹא כְרַבִּי עֲקִיבָא: