ברטנורא על משנה ערלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ו
חֲבִילֵי תִלְתָּן. אֵין חֲבִילָה פְּחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה זִירִים:
נִתְעָרְבוּ בַאֲחֵרִים. גָּרְסִינַן, וְלֹא גָרְסִינַן וַאֲחֵרִים בַּאֲחֵרִים. וְאִי גָרְסִינַן לַהּ צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁנִּתְעָרְבוּ כָּל אוֹתָן אֲחֵרִים בַּאֲחֵרִים, דְּלֹא הֲוֵי אֶלָּא חַד סְפֵקָא, וְאַשְׁמְעִינַן אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא תְּרֵי רֻבֵּי, אֲסִירֵי:
כֻּלָּם יִדָּלֵקוּ. וְהָא דְלֹא אָמְרִינַן יִמָּכְרוּ כֻּלָּן חוּץ מִדְּמֵי אִסּוּר שֶׁבָּהֶן, כִּדְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּפֶרֶק [בַּתְרָא] דַּעֲבוֹדָה זָרָה גַּבֵּי יֵין נֶסֶךְ, מִשּׁוּם דְּהָכָא חַיְשִׁינַן בְּכוּלְהוּ שֶׁמָּא יַחֲזֹר הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְיִמְכְּרֶנּוּ לְיִשְׂרָאֵל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיֵין נֶסֶךְ דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ לְהָכִי: