ברטנורא על משנה ערלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה יז
בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. אָסוּר לְזָרִים, אֲפִלּוּ טְהוֹרִים. בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שָׁרֵי לְזָרִים טְהוֹרִים וְאָסוּר לַטְּמֵאִים: וּבִשְּׁלָן עִם בְּשַׂר תַּאֲוָה. בְּשַׂר חֻלִּין דְּשָׁרֵי אַף לַטְּמֵאִים, וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְבַטֵּל כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מִצְטָרְפִין לֶאֱסֹר לַטְּמֵאִים, אֲפִלּוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְקָדָשִׁים קַלִּים שֵׁם אֶחָד לָהֶם כִּדְאָמְרִינַן לְעֵיל גַּבֵּי תְּרוּמָה וְחַלָּה וּבִכּוּרִים:
וּמֻתָּר. לְזָרִים טְהוֹרִים, אֲפִלּוּ לְרַבָּנָן, דְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים אֵין בָּהֶם כְּדֵי לֶאֱסֹר: