ברטנורא על משנה ערלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה טז
חֲתִיכָה שֶׁל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. שֶׁאֲסוּרָה לְזָרִים וּמֻתֶּרֶת לַכֹּהֲנִים:
וְשֶׁל פִּגּוּל וְשֶׁל נוֹתָר וְשֶׁל טָמֵא. דַּאֲסִירֵי בֵּין לְזָרִים בֵּין לַכֹּהֲנִים:
שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת. שֶׁל חֻלִּין, וְיֵשׁ בַּחֻלִּין כְּדֵי לְבַטֵּל שֶׁל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בִּפְנֵי עַצְמָן וְשֶׁל פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא בִּפְנֵי עַצְמָן:
אָסוּר לְזָרִים. רַבָּנָן לְטַעֲמַיְהוּ דְּאָמְרֵי שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת מִצְטָרְפִין לֶאֱסֹר:
רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לְזָרִים. לְטַעֲמֵיהּ דְּאָמַר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת מִמִּין אֶחָד [אֵין] מִצְטָרְפִין: