ברטנורא על משנה ערלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ו
וּלְמָה אָמְרוּ. כְּמוֹ וּבַמֶּה אָמְרוּ, כְּלוֹמַר בְּאֵיזֶה עִנְיָן אָמְרוּ שֶׁהַמְחַמֵּץ חֻלִּין בִּשְׂאֹר שֶׁל תְּרוּמָה, וְהַמְתַבֵּל קְדֵרַת חֻלִּין בִּתְבָלִין שֶׁל תְּרוּמָה, וְהַמְדַמֵּעַ שֶׁמְּעָרֵב [וּמְבַשֵּׁל] חֻלִּין וּתְרוּמָה יַחַד, שֶׁאָנוּ הוֹלְכִים הַכֹּל לְהַחֲמִיר, וּמְשָׁנֵי מִין בְּמִינוֹ. וּבַמֶּה אָמְרוּ פְּעָמִים לְהָקֵל ופְעָמִים לְהַחֲמִיר, בְּמִין שֶׁנִּתְעָרֵב עִם שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. וּמְפָרֵשׁ, לְהַחֲמִיר כֵּיצַד, שְׂאֹר שֶׁל תְּרוּמַת חִטִּין שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ עִסַּת חִטִּין שֶׁל חֻלִּין, דְּהַיְנוּ מִין בְּמִינוֹ, אוֹסֵר בְּנוֹתֵן טַעַם אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִמֵּאָה, וְעַד מֵאָה אוֹסֵר אֲפִלּוּ בְּלֹא נְתִינַת טַעַם: