ברטנורא על משנה ערלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ד
כָּל הַמְחַמֵּץ וְהַמְתַבֵּל וְכוּ'. הָכִי קָאָמַר, כָּל הַמְחַמֵּץ וְהַמְתַבֵּל בָּעָרְלָה וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם אָסוּר:
וְהַמְדַמֵּעַ בַּתְּרוּמָה. הַמְחַמֵּץ אֶת הָעִסָּה בְּתַפּוּחִים אוֹ בְשִׁמְרֵי יַיִן שֶׁל עָרְלָה וְשֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם, וְהַמְתַבֵּל אֶת הַקְּדֵרָה בִּתְבָלִין שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם אוֹ שֶׁל עָרְלָה, אָסוּר, וְאֵין עוֹלִין בְּאֶחָד וּמָאתַיִם. וְכֵן בַּתְּרוּמָה, כֵּיוָן שֶׁהֶחֱמִיצָה עִסָּה שֶׁל חֻלִּין בִּשְׂאֹר שֶׁל תְּרוּמָה וְנִתְבְּלָה קְדֵרָה שֶׁל חֻלִּין בִּתְבָלִין שֶׁל תְּרוּמָה, נַעֲשֶׂה הַכֹּל מְדֻמָּע, וְאָסוּר לְזָרִים, וְאֵינוֹ עוֹלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף מְטַמֵּא. שְׂאֹר טָמֵא שֶׁהֶחֱמִיץ עִסָּה טְהוֹרָה אוֹ תְּבָלִין טְמֵאִין שֶׁתִּבְּלוּ קְדֵרָה טְהוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּשְּׂאֹר אוֹ בַתְּבָלִין כַּבֵּיצָה שֶׁהוּא שִׁעוּר טֻמְאַת אֳכָלִין, נִטְמֵאת הָעִסָּה וְנִטְמֵאת הַקְּדֵרָה:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כַּבֵּיצָה. דְּאֵין אֹכֶל מְטַמֵּא פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה, לֹא שְׁנָא שְׂאֹר וּתְבָלִין וְלֹא שְׁנָא שְׁאָר אֳכָלִין: