ברטנורא על משנה ערלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ג
אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר. שֶׁעֲקַרְתּוֹ הָרוּחַ אוֹ שְׁטָפוֹ נָהָר וְהוֹלִיכוֹ לְמָקוֹם אַחֵר:
וְהַסֶּלַע עִמּוֹ. הֶעָפָר שֶׁסְּבִיב הַשָּׁרָשִׁים קָרוּי סֶלַע, לְפִי שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה שָׁם קָשֶׁה כְּסֶלַע. וְקָאָמַר שֶׁאִם הָיָה אוֹתוֹ עָפָר עִמּוֹ וְהוֹסִיף עָלָיו עָפָר וְנִשְׁרַשׁ שָׁם בָּאָרֶץ, רוֹאִים, אִם יָכוֹל לִחְיוֹת מִן הֶעָפָר שֶׁבָּא עִמּוֹ בְּלֹא תוֹסֶפֶת עָפָר אַחֵר, [הֲרֵי] הוּא כְּנָטוּעַ בִּמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן וּפָטוּר מִן הָעָרְלָה, וְאִם לָאו, הֲרֵי הוּא כְּאִילָן הָעוֹלֶה מֵאֵלָיו וְחַיָּב:
זִעְזַעְתּוּ הַמַּחֲרֵשָׁה. וְנִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ הֶעָפָר וְנִתְגַּלּוּ הַשָּׁרָשִׁים: