ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ז
בָּתֵּי הַחֲצֵרִים. שֶׁאֵין לָהֶם לָעֲיָרוֹת חוֹמָה:
כֹּחַ יָפֶה. כְּדִמְפָרֵשׁ:
וְנִגְאָלִים מִיָּד. שֶׁאֵין צָרִיךְ לְשָׁהוֹתוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים בְּיַד הַלּוֹקֵחַ כְּשָׂדוֹת. דִּכְתִיב בְּהוּ גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לוֹ, דְּמַשְׁמַע מִיָּד יִגְאָלֶנּוּ אִם יִרְצֶה, וְהַיְנוּ כְבָתִּים שֶׁל עָרֵי חוֹמָה:
וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף. שֶׁמְּנַכֶּה לוֹ הַלּוֹקֵחַ לְפִי שָׁנִים שֶׁשָּׁהוּ בְיָדוֹ, כַּשָּׂדוֹת. דִּבְבָתֵּי הַחֲצֵרִים כְּתִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב, שֶׁיּוֹצְאִים בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף כַּשָּׂדוֹת:
שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי שְׁנֵי בָתִּים. עִיר שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ, נֶחְשָׁבִין כְּבָתֵּי הַחֲצֵרִים: