ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ו
שֶׁגַּגּוֹתֶיהָ חוֹמָתָהּ. שֶׁלֹּא הִקִּיפוּהָ חוֹמָה אֶלָּא הִקִּיפוּהָ בָּתִּים וּתְכִיפַת הַבָּתִּים זוֹ לְזוֹ הֵן כְּחוֹמָה:
אֵינָהּ כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה. דְּחוֹמָה כְּתִיב וְלֹא שֶׁגַּגּוֹתֶיהָ חוֹמָתָהּ:
וְשֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. אֲבָל הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ חוֹמָה עַכְשָׁיו, נִדּוֹן כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה. דְּלוֹא חוֹמָה כְּתִיב, מָלֵא בְּוָי"ו וְאָלֶ"ף, דְּמַשְׁמַע לוֹ וּמַשְׁמַע לֹא, כְּלוֹמַר אֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְהָיָה לוֹ חוֹמָה קֹדֶם לָכֵן, הָוֵי נַמִּי בַּיִת חָלוּט בָּהּ:
שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת. שֶׁבְּכָל אַחַת וְאַחַת שְׁנֵי בָּתִּים, מִקְּרֵי עִיר:
כְּגוֹן קַצְּרָה. שֵׁם עִיר קְטַנָּה שֶׁהָיְתָה מִחוּץ לְצִפּוֹרִי:
וְחַקְרָה שֶׁבְּגוּשׁ חָלָב וְכוּ'. כָּל הָנָךְ דַּחֲשִׁיב בְּמַתְנִיתִין, יְדוּעִים שֶׁהָיוּ מֻקָּפוֹת מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. וִירוּשָׁלַיִם דְּקָחֲשִׁיב בְּמַתְנִיתִין, קַיְמָא לָן דְּאֵין בַּיִת חָלוּט בִּירוּשָׁלַיִם, הִלְכָּךְ אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר בַּגְּמָרָא דְּתַרְתֵּי יְרוּשָׁלַיִם הָווּ וְאֵין זוֹ יְרוּשָׁלַיִם הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ, אֶלָּא יְרוּשָׁלַיִם אַחֶרֶת שֶׁהָיְתָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגַם הִיא מֻקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ, וְהָיָה הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ כִּשְׁאָר בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה: