ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ה
כֹּל שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַחוֹמָה. כְּגוֹן בָּתֵּי הַבַּדִּים שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶן שֶׁמֶן וּבָתֵּי מֶרְחֲצָאוֹת וּמִגְדָּלִים וּבוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. דִּכְתִיב אֲשֶׁר בָּעִיר, לְרַבּוֹת כָּל שֶׁבְּתוֹךְ הָעִיר. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מַרְבֶּה אֶת הַשָּׂדוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר הַבַּיִת, פְּרָט לְשָׂדוֹת שֶׁאֵינָן דּוֹמִים כְּלָל לְבַיִת:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף הַשָּׂדוֹת. לָאו שָׂדוֹת מַמָּשׁ קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר, דְּהָא בַיִת כְּתִיב, וְשָׂדוֹת לֹא דָמוּ לְבַיִת. אֶלָּא קַרְקַע שֶׁל סְלָעִים וּמְצוּלָה שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִזְרִיעָה וַעֲשׂוּיִין לְבִנְיַן הַבַּיִת. מְקוֹם סְלָעִים, לִטֹּל מִשָּׁם אֲבָנִים לְבִנְיָן. וּמְצוּלָה, לִטֹּל מִשָּׁם חֹל לְבִנְיָן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
אֵינוֹ כְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה. לִהְיוֹת נֶחְלָט בְּסוֹף שָׁנָה:
כֹּתֶל הַחִיצוֹן הִיא חוֹמָתוֹ. וְנִדּוֹן כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: