ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ד
וְאֶחָד. הַנּוֹתֵן בְּמַתָּנָה. אִם רָצָה לִגְאֹל בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ, יִגְאַל, וְאִם לָאו חָלוּט לוֹ:
הָיָה נִטְמָן. לוֹקֵחַ, בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמְצְאֵהוּ מוֹכֵר לִתֵּן אֶת מְעוֹתָיו וִיהֵא נֶחְלָט לוֹ:
שֶׁיְּהֵא חוֹלֵשׁ. שֶׁיְּהֵא מֵטִיל מְעוֹתָיו לְלִשְׁכַּת הֶקְדֵּשׁ שֶׁבָּעֲזָרָה:
וִיהֵא שׁוֹבֵר אֶת הַדֶּלֶת. שֶׁל בַּיִת שֶׁמָּכַר. וְנִכְנָס. חוֹלֵשׁ, כְּמוֹ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם (ישעיה יד):