ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ג
הֲרֵי זֶה גּוֹאֵל מִיָּד. וְאֵין דִּינוֹ כְדִין שְׂדֵה אֲחֻזָּה שֶׁאֵינוֹ גּוֹאֵל פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים:
הֲרֵי זֶה כְמִין רִבִּית. שֶׁכְּשֶׁמַּחְזִיר לוֹ מְעוֹתָיו בְּתוֹךְ שָׁנָה וְאֵין זֶה מְנַכֶּה לוֹ כְלוּם נִמְצָא שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּבֵיתוֹ בִּשְׂכַר הַמְתָּנַת מְעוֹתָיו:
וְאֵינָהּ רִבִּית. גְּמוּרָה. דְּרִבִּית לֹא מִקַּרְיָא אֶלָּא עַל יְדֵי הַלְוָאָה שֶׁוַּדַּאי בָּאָה לִידֵי רִבִּית, שֶׁאֵינָהּ נֶחְלֶטֶת לְעוֹלָם, וְלֹא עַל יְדֵי מֶכֶר, שֶׁהֲרֵי אִם לֹא יִגְאָלֶנָּה וְתַחְלֹט לוֹ אֵין כָּאן רִבִּית:
יִגְאַל בְּנוֹ. בְּתוֹךְ שָׁנָה אִם יִרְצֶה. אֲבָל אַחַר שָׁנָה, נֶחְלַט וְאֵינוֹ נִגְאָל עוֹד, כְּדִכְתִיב וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְּמִימָה וְגוֹ':
מִשָּׁעָה שֶׁמָּכַר לוֹ. שֶׁאִם מְכָרָהּ רְאוּבֵן לְשִׁמְעוֹן בְּנִיסָן וְשִׁמְעוֹן לְלֵוִי בְּאִיָּר, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ נִיסָן הוּא נֶחְלָט, וְאֵין מוֹנִין לְמֶכֶר שֵׁנִי אֶלָּא לָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר עַד מְלֹאת לוֹ, דְּמַשְׁמַע לָזֶה שֶׁהָיְתָה שֶׁלּוֹ:
לְהָבִיא חֹדֶשׁ הָעִבּוּר. שֶׁאִם הָיְתָה שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת אֵינָהּ נֶחְלֶטֶת עַד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ:
שָׁנָה וְעִבּוּרָהּ. בֵּין בְּשָׁנָה פְּשׁוּטָה בֵּין בְּשָׁנָה מְעֻבֶּרֶת נוֹתְנִים לוֹ שְׁנַת לְבָנָה שֶׁהִיא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה יוֹם, וְיָמִים שֶׁיְתֵרִים שְׁנַת חַמָּה עַל שְׁנַת לְבָנָה אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבְּעִבּוּרָן אָנוּ מְעַבְּרִים הַשָּׁנָה. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: