ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ה
אֵין לוֹ בִכְסוּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. שֶׁאֵין אֵלּוּ נְכָסִים שֶׁלּוֹ:
שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן. לְשֵׁם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו:
וְלֹא בְסַנְדָּלִים חֲדָשִׁים. רְבוּתָא אַשְׁמוֹעִינַן דְּאַף עַל גַּב דַּעֲדַיִן לֹא נָעֲלוּ אוֹתָן הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן מִשְּׁעַת לְקִיחָה:
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ עֲבָדִים נִמְכָּרִים בִּכְסוּתָן לְשֶׁבַח. כְּסוּת יָפָה שֶׁלָּהֶן מְשַׁבְּחָם וּמַעֲלֶה אֶת דְּמֵיהֶן. כְּגוֹן גַּבֵּי נִכְסֵי יְתוֹמִים שֶׁאִם תִּלָּקַח לְעֶבֶד כְּסוּת בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָר הוּא מַשְׁבִּיחַ מָנֶה עַל דָּמִים שֶׁשָּׁוֶה עַכְשָׁיו:
לָאִטְלִיס. לְיוֹם הַשּׁוּק:
לַכְּרָךְ. שֶׁדֶּרֶךְ סוֹחֲרִים לָבֹא שָׁם וְקוֹנִים הַמַּרְגָּלִיּוֹת בְּיֹקֶר:
אֵין לַהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ. בְּמַרְגָּלִית:
וּשְׁעָתוֹ. בְּעֶבֶד, דִּכְתִיב (ויקרא כז) וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא, שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה. קֹדֶשׁ לַה', מַשְׁמַע כָּל דָּבָר שֶׁהוּא קֹדֶשׁ לַה' כְּגוֹן סְתָם הֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁהֵן לְבֶדֶק הַבַּיִת, כֻּלָּן יִהְיוּ נוֹתְנִים בַּיּוֹם הַהוּא מִיָּד, שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה אוֹתָן. וְטַעֲמָא כָּתַב הָרַמְבַּ"ם דְּזִמְנִין דְּאָתוּ לְאַשְׁהוֹיִנְהוּ כְּדֵי לְהַשְׁבִּיחַ וְאָתוּ לִידֵי פְּסֵידָא, וּמֵהַאי טַעֲמָא נַמִּי אֵין מִשְׂתַּכְּרִים בְּשֶׁל הֶקְדֵּשׁ: