ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ד
מִין אֶחָד מְרֻבֶּה וּמִין אֶחָד מֻעָט. כְּגוֹן שְׁלֹשָׁה מַעֲצָדִים וּמְגֵרָה אַחַת:
נוֹתְנִים לוֹ שְׁנַיִם מִן הַמְרֻבֶּה. וְהַשְּׁלִישִׁי נוֹטֵל הַגִּזְבָּר:
וְכֹל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַמֻּעָט. מַנִּיחִים לוֹ, וְלֹא זָבְנִינַן לֵיהּ אַחֲרִיתִי. דְּכִי הֵיכִי דְּעַד הַשְׁתָּא סַגִּי לֵיהּ בְּהָכִי, הַשְׁתָּא נַמִּי תִסְגֵּי לֵיהּ. דְּמַהוּ דְּתֵימָא עַד הַשְׁתָּא הָווּ אֱינָשֵׁי מוֹשְׁלֵי לֵיהּ, מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ מִין אֶחָד מְרֻבֶּה לְאוֹשׁוֹלֵי לְאַחֲרִינֵי, הַשְׁתָּא שֶׁהַגִּזְבָּר לָקַח הַמְרֻבֶּה לֹא מַשְׁכַּח מַאן דְּמוֹשִׁיל לֵיהּ, הִלְכָּךְ נְזָבֵין לֵיהּ אַחֲרִיתִי, קָמַשְׁמַע לָן: