ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ב
וְכַמָּה הוּא שָׁוֶה בְלֹא יָד. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא, שֶׁאֵין שָׁמִין אוֹתוֹ כַּמָּה יָפֶה כְשֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ וְכַמָּה הָיָה שָׁוֶה כְּשֶׁשְּׁתֵּי יָדָיו שְׁלֵמוֹת. שֶׁמִּי שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ, כְּשֶׁבָּאִים לְשׁוּמוֹ כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה תְחִלָּה אֵין שָׁמִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּזוֹל, לְפִי שֶׁרוֹאִים אוֹתוֹ מְזֻלְזָל, וְזֶה הָאוֹמֵר דְּמֵי יָדִי עָלָי הֲרֵי לֹא נִקְטְעָה יָדוֹ. לְכָךְ מְפָרֵשׁ, כַּמָּה הוּא שָׁוֶה בְלֹא יָד, כְּגוֹן אִם מְכָרוֹ רַבּוֹ כֻלּוֹ חוּץ מִיָּדוֹ, שֶׁיָּדוֹ אַחַת מֻכְתֶּבֶת לְרַבּוֹ רִאשׁוֹן, וְשָׁמִין כַּמָּה הוּא יָפֶה כְּשֶׁרַבּוֹ מוֹכֵר כֻּלּוֹ וְלֹא שִׁיֵּר מִמֶּנּוּ לְעַצְמוֹ כְּלוּם. וְכַמָּה שָׁוֶה פָּחוֹת אִם שִׁיֵּר רַבּוֹ יָדוֹ אַחַת שֶׁלֹּא מְכָרָהּ, דְּהַשְׁתָּא אֵינוֹ מְזֻלְזָל, וְכָךְ הוּא נוֹתֵן לַהֶקְדֵּשׁ:
זֶה חֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבָּעֲרָכִין. דְּאִלּוּ אָמַר בָּעֲרָכִים עֵרֶךְ יָדִי וְרַגְלִי עָלָי, לֹא אָמַר כְּלוּם, אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר בְּדָבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בוֹ:
עֶרְכִּי עָלָי וָמֵת יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים. דְּעֵרֶךְ דָּבָר קָצוּב הוּא. וְדַוְקָא כְשֶׁעָמַד בַּדִּין קֹדֶם שֶׁמֵּת, לְפִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בָּעֵרֶךְ אֶלָּא אַחַר שֶׁיַּעֲמֹד לִפְנֵי הַכֹּהֵן, כְּדִכְתִיב (ויקרא כז) וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן. אֲבָל דָּמַי עָלָי דְּאֵינוֹ אֶלָּא מַה שֶׁיְּשׁוּמוּהוּ בְּבֵית דִּין וַהֲרֵי לֹא בָּא לִידֵי כָּךְ שֶׁהֲרֵי מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד בַּדִּין הוּא מְחֻסָּר אֻמְדָּנָא וְלֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים:
נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ. דְּעֵרֶךְ נְפָשׁוֹת כְּתִיב:
זֶה הַכְּלָל. לַאֲתוֹיֵי שְׁאָר אֵבָרִים שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בָהֶם: