ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
אֲפִלּוּ אָבִיו מֵת. בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְחַיֵּב זֶה בְּקָרְבָּן הָיָה אָבִיו גּוֹסֵס וְנוֹטֶה לָמוּת, וּמֵת וְיָרַשׁ מִמֶּנּוּ רִבּוֹא קֹדֶם שֶׁהֵבִיא קָרְבָּנוֹ, אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא קָרְבַּן עָנִי, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בַּקָּרְבָּן:
סְפִינָתוֹ בַיָּם. לֹא שֶׁהָיְתָה סְפִינָתוֹ טְעוּנָה מִסְּחוֹרוֹת שֶׁלּוֹ בְּרִבּוֹא, דְּאִם כֵּן עָשִׁיר הוּא. אֶלָּא שֶׁהָיְתָה סְפִינָתוֹ מֻשְׂכֶּרֶת לַאֲחֵרִים בְּרִבּוֹא שָׂכָר, וְהוּא אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אוֹתָהּ סְפִינָה. וּמִשּׁוּם שְׂכָרָהּ לָאו עָשִׁיר הוּא, דְּאֵין שְׂכִירוּת מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא בְּסוֹפָהּ, וְנִמְצָא שֶׁעַכְשָׁיו עָנִי הוּא. וּמִשּׁוּם הַסְּפִינָה עַצְמָהּ לָאו עָשִׁיר הוּא, דְּהַאי תַּנָּא סָבַר כְּמַאן דְּאָמַר לְקַמָּן שֶׁאִם הָיָה הַמַּעֲרִיךְ חַמָּר נוֹתֵן לוֹ הַכֹּהֵן חֲמוֹרוֹ וְאֵינוֹ נוֹטְלוֹ לַהֶקְדֵּשׁ, וְאִם הָיָה אִכָּר מַנִּיחַ לוֹ צֶמֶד בְּקָרוֹ דְּהִיא פַּרְנָסָתוֹ, וְהָכִי נַמִּי מַנִּיחַ לוֹ סְפִינָתוֹ: