ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
אוֹמֵר אֲנִי אַף בַּעֲרָכִין כֵּן. אִלּוּ מִתְרְמֵי אַף בַּעֲרָכִין דּוּמְיָא דְקָרְבָּנוֹת, הָוֵי כְקָרְבָּנוֹת, דְּהָא דְאָמַרְתְּ דַּעֲרָכִין אֵינָן כְּקָרְבָּנוֹת, מִשּׁוּם דְּלֹא דָמוּ אַהֲדָדֵי, דְּמִפְּנֵי מָה עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ עָשִׁיר נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי לְפִי הֶשֵּׂג יָד, לְפִי שֶׁאֵין הֶעָשִׁיר חַיָּב כְּלוּם, וְלֹא דָמִי לִמְצֹרָע. וְזֶה שֶׁאָמַר עַל הֶעָשִׁיר, לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְפִי מִדַּת שְׁנוֹתָיו שֶׁל עָשִׁיר שֶׁפְּחוּתִים אוֹ יְתֵרִים עַל שְׁנוֹתָיו שֶׁלּוֹ, הִלְכָּךְ נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד. אֲבָל עָשִׁיר שֶׁאָמַר עֶרְכִּי עָלָי דַּהֲוֵי חַיָּב עֵרֶךְ שָׁלֵם, דּוּמְיָא דִמְצֹרָע [עָשִׁיר], וְשָׁמַע הֶעָנִי וְאָמַר מַה שֶּׁאָמַר זֶה עָלָי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר:
הָכִי גָּרְסִינַן הָיָה עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי מְשַׁלֵּם עֵרֶךְ עָשִׁיר. הָיָה עָנִי וְהֶעֱשִׁיר קֹדֶם נְתִינָה, מְשַׁלֵּם עֵרֶךְ עָשִׁיר, אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנּוֹדֵר אָמַר רַחֲמָנָא, וַהֲרֵי יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. עָשִׁיר וְהֶעֱנִי נַמִּי תַּשִּׂיג יַד הַנּוֹדֵר כְּתִיב, וַהֲרֵי הָיְתָה מַשֶּׂגֶת בְּעֵת שֶׁנָּדַר:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִלּוּ עָנִי וְהֶעֱשִׁיר וְחָזַר וְהֶעֱנִי נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר. דִּכְתִיב (ויקרא כז) וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכְּךָ, עַד שֶׁיְּהֵא בְמָכוּתוֹ מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: