ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ו
אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵים עָשָׂר לְוִיִּם. תִּשְׁעָה לְתִשְׁעָה כִּנּוֹרוֹת, וּשְׁנַיִם לִשְׁתֵּי נְבָלִים, וְאֶחָד לְצִלְצָל:
דּוּכָן. כְּמִין אִצְטַבָּא שֶׁהַלְוִיִּם עוֹמְדִים עָלֶיהָ:
אֵין קָטָן נִכְנָס. אֵין לֵוִי קָטָן נִכְנָס לָעֲזָרָה לְשׁוּם עֲבוֹדָה, כְּגוֹן לְכַבֵּד אֶת הָעֲזָרָה וּלְהָגִיף אֶת הַדְּלָתוֹת:
אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהַלְוִיִּם עוֹמְדִים. עַל הַדּוּכָן בַּשִּׁיר, אָז נִכְנָסִים לְוִיִּם קְטַנִּים לְשׁוֹרֵר עִמָּהֶם:
וְלֹא הָיוּ. אוֹתָם קְטַנִּים אוֹמְרִים בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר, אֶלָּא בַּפֶּה:
כְּדֵי לִתֵּן תְּבַל. לִתֵּן תַּבְלִין בִּנְעִימַת הַלְוִיִּם. לְפִי שֶׁקּוֹל הַקְּטַנִּים דַּק וְצָלוּל וּמְתַבֵּל אֶת קוֹל הַגְּדוֹלִים:
לֹא עוֹלִין. אוֹתָן קְטַנִּים לְמִנְיַן שְׁנֵים עָשָׂר לְוִיִּם הַצְּרִיכִים לַדּוּכָן:
וְאֵין עוֹלִין. עַל הָאִצְטַבָּא הַמּוּכֶנֶת לַדּוּכָן. אֶלָּא בָּאָרֶץ הָיוּ עוֹמְדִים:
וְצוֹעֲרֵי הַלְוִיִּם הָיוּ נִקְרָאִים. שֶׁהָיוּ מְצַעֲרִים אֶת הַלְוִיִּם הַגְּדוֹלִים, שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְבַסֵּם וּלְהַנְעִים קוֹלָם כְּמוֹתָם: