ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁשָּׁה טְלָאִים הַמְבֻקָּרִים. הַאי תַּנָּא סָבַר דִּכְבָשִׂים שֶׁל תְּמִידִין טְעוּנִים בִּקּוּר מִמּוּם אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָתָן, דּוּמְיָא דְפֶסַח מִצְרַיִם שֶׁהָיָה מִקָּחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר וּשְׁחִיטָתוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, דְּיָלֵיף מוֹעֲדוֹ הָאָמוּר בַּתְּמִידִים (במדבר כח) תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ, מִמּוֹעֲדוֹ הָאָמוּר בַּפֶּסַח (שם ט) אֶת הַפֶּסַח בְּמוֹעֲדוֹ. הִלְכָּךְ, קֹדֶם יוֹם חִנּוּךְ אַרְבָּעָה יָמִים מְבַקְּרִין שְׁמֹנָה טְלָאִים וְנוֹתְנִין בְּלִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, וּבְיוֹם חִנּוּךְ נוֹטְלִים שְׁנַיִם לִתְמִידִין וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם שִׁשָּׁה מְבֻקָּרִים, וּלְאַחַר כֵּן קֹדֶם הַלַּיְלָה מְבַקְּרִים שְׁנַיִם וְנוֹתְנִים שָׁם. וּמִשּׁוּם דְּהָנָךְ לֵיתַנְהוּ אַכַּתִּי בִּשְׁעַת נְטִילַת הַשְּׁנַיִם, לָא חֲשִׁיב לְהוּ. וְכֵן לְעוֹלָם נוֹטְלִין שְׁנַיִם וְנוֹתְנִים שְׁנַיִם. וְאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם שֶׁנּוֹתְנִים נוֹטְלִים אוֹתָם לַחֲמִישִׁי שֶׁל יוֹם נְתִינָתָן:
כְּדֵי לַשַּׁבָּת וְלִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. סִימָנָא בְעָלְמָא נָקַט, דְּכִי הֵיכִי דְּאִי מִקַּלְעֵי שַׁבָּת וּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי הָיָה צָרִיךְ לְהַקְדִּים וּלְבַקֵּר הַהוּא דִּשְׁלִישִׁי בְּשַׁבָּת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, דְּהָא לֹא מָצֵי קֹדֶם הַיּוֹם לֵילֵךְ וּלְבַקֵּשׁ טָלֶה וּלְבַקֵּר, וְהַוְיָא לְקִיחָה אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָה, הָכִי נַמִּי לְעוֹלָם בָּעִינַן אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָה:
וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם. אִם רָצוּ לְהוֹסִיף טְלָאִים מְבֻקָּרִים בְּלִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, מוֹסִיפִים כְּמוֹ שֶׁיִּרְצוּ:
מִשְּׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת. כְּשֶׁתּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת אֵין פּוֹחֲתִים מִשְּׁתַּיִם:
וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים. שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ה) וְעִמָּהֶם הַכֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים מְחַצְּרִים בַּחֲצוֹצְרוֹת:
וְהַצִּלְצָל לְבַד. צִלְצָל אֶחָד הָיָה שָׁם וְלֹא יוֹתֵר. דְּאָמַר קְרָא (דברי הימים א טז) וְאָסָף בַּמְּצִלְתַּיִם לְהַשְׁמִיעַ. וְאַף עַל גַּב דִּמְצִלְתַּיִם כְּתִיב לְשׁוֹן רַבִּים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת רְחָבוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁמַּכִּין זוֹ עַל זוֹ, וּמִיהוּ חֲדָא עֲבִידְתָּא עֲבִיד, שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶם מוֹעִיל בְּלֹא חֲבֵרוֹ, וְחַד גַּבְרָא עֲבִיד בְּהוּ: