ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ד
וְעַבְדֵי כֹּהֲנִים הָיוּ. אוֹתָן הַמַּכִּים בֶּחָלִיל. דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר אֵין מַעֲלִים מִן הַדּוּכָן לְיוֹחֲסִים וְלֹא לְמַעַשְׂרוֹת, הִלְכָּךְ לֹא אִכְפַּת לָן אִם הָיוּ עֲבָדִים:
בֵּית הַפְּגָרִים וּבֵית צְפָרְיָא. שֵׁם מִשְׁפָּחוֹת מְיֻחָסוֹת:
וּמֵאֶמָּאוֹם. שֵׁם מָקוֹם:
מַשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה. כֹּהֲנִים הָיוּ נוֹשְׂאִים אֶת בְּנוֹתֵיהֶן, שֶׁמִּשְׁפָּחוֹת מְיֻחָסוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הָיוּ. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר דְּמַעֲלִין מִן הַדּוּכָן לְיוֹחֲסִים, הִלְכָּךְ אִי לָאו דִּמְיֻחָסִין הָיוּ לֹא הִנִּיחוּם לְנַגֵּן עַל הַדּוּכָן:
רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר לְוִיִּם הָיוּ. רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס סָבַר מַעֲלִין מִן הַדּוּכָן לְמַעַשְׂרוֹת, הִלְכָּךְ לְוִיִּם הָיוּ. וְלֹא פְלִיגֵי אֶלָּא בִמְנַגְּנִים בִּכְלֵי זֶמֶר, אֲבָל בְּשִׁיר שֶׁבַּפֶּה כֻלֵּי עָלְמָא מוֹדוּ דְּאֵין אוֹמְרִים שִׁיר בַּפֶּה עַל הַקָּרְבָּן אֶלָּא לְוִיִּם, דִּכְתִיב גַּבֵּי לְוִיִּם (דברים יח) וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו, אֵיזֶהוּ שֵׁרוּת שֶׁהוּא בְּשֵׁם ה', הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַשִּׁיר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: