ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה טו
כֹּהֵן מוֹצִיאוֹ בְהֶמְיָנוֹ. בְּשַׁבָּת. וְלֹא חָיְשִׁינַן לְטִלְטוּל, דְּאֵין שְׁבוּת בַּמִּקְדָּשׁ:
בְּהֶמְיָנוֹ. בְּאַבְנֵטוֹ. וְאַף עַל גַּב דִּמְטַמֵּא לֵיהּ לָאַבְנֵט שֶׁהוּא קָדוֹשׁ, הָכִי עָדִיף, שֶׁלֹּא לְהַשְׁהוֹת אֶת הַטֻּמְאָה בָּעֲזָרָה לְחַזֵּר אַחַר הַצְּבָת שֶׁל עֵץ. וּבְיָדָיו לֹא נָגַע בֵּיהּ, דְּלֹא נִטְמֵי כֹהֵן גּוּפֵיהּ, הִלְכָּךְ בְּהֶמְיָנוֹ אוֹחֲזוֹ דְּלֹא נָגַע. וְשֶׁרֶץ אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, וְהָאַבְנֵט שֶׁנִּטְמָא בַּשֶּׁרֶץ אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַכֹּהֵן כְּשֶׁאוֹחֲזוֹ, דַּהֲוָה לֵיהּ אַבְנֵט רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, וְאֵין אָדָם וְכֵלִים מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא מֵאַב הַטֻּמְאָה:
צְבָת שֶׁל עֵץ. שֶׁהִיא פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ וְאֵין מְקַבְּלִים טֻמְאָה:
שֶׁלֹּא לְרַבּוֹת אֶת הַטֻּמְאָה. לְטַמֵּא אַבְנֵט הַטָּהוֹר, וְנוֹחַ לוֹ לְהַשְׁהוֹתָהּ שָׁם וּלְחַזֵּר אַחַר הַצְּבָת מִלְּרַבּוֹת אֶת הַטֻּמְאָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
מֵהֵיכָן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ. בְּשַׁבָּת:
מִן הַהֵיכָל וּמִן הָאוּלָם. אֲבָל בָּעֲזָרָה אִם נִמְצָא שָׁם מְכַסֶּה אוֹתוֹ בִּפְסַכְתֵּר וּמַנִּיחוֹ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ:
כָּל מָקוֹם שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת. אִם יִכָּנֵס לוֹ בְּטֻמְאָה, דְּהַיְנוּ כָּל הָעֲזָרָה, מִשָּׁם מוֹצִיאִין אוֹתוֹ:
וּשְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת כּוֹפִין עָלָיו פְּסַכְתֵּר. סִיר שֶׁל נְחֹשֶׁת. תַּרְגּוּם שֶׁל סִירוֹתָיו פְּסַכְתְּרָוָתֵיהּ. לְכַסּוֹתוֹ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מְקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְךָ חֲכָמִים וְכוּ'. רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא דִּלְעֵיל דְּאָמַר קוֹשְׁרִים נִימָא בַּמִּקְדָּשׁ, וְסָבַר דְּאֵין קוֹשְׁרִים נִימַת כִּנּוֹר שֶׁנִּפְסְקָה אֶלָּא בַּעֲנִיבָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה מִשּׁוּם שְׁבוּת בִּלְבַד וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹא בָּהּ לִידֵי חִיּוּבָא דְּאוֹרַיְתָא, אֲבָל לֹא קוֹשְׁרִין בְּקֶשֶׁר שֶׁאֶפְשָׁר לָבֹא בּוֹ לִידֵי חִיּוּבָא דְּאוֹרַיְתָא. וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן לְתַנָּא קַמָּא, אַל תִּתְמַהּ עָלַי שֶׁאֲנִי מַחְמִיר כָּאן וְגַבֵּי תְּחוּמִין אֲנִי מֵקֵל טְפֵי וְאוֹמֵר שֶׁאֲפִלּוּ יָצָא חוּץ לַתְּחוּם חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה יִכָּנֵס (כדלעיל פ"ד מי"א), דְּגַבֵּי תְּחוּמִין מִשֶּׁלְּךָ נָתְנוּ לְךָ, מִשּׁוּם דְּיָדְעִינַן שֶׁאוֹתָם חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה אֵינָם חוּץ לַתְּחוּם, שֶׁמּוֹדְדֵי הַתְּחוּמִין הַקּוֹבְעִין סִימָנִין בְּסוֹף הַתְּחוּם קִים לָן בְּגַוַּיְהוּ שֶׁאֵין קוֹבְעִין הַתְּחוּם בְּסוֹף אַלְפַּיִם מַמָּשׁ אֶלָּא כּוֹנְסִין לְתוֹךְ הַתְּחוּם מִפְּנֵי הַטּוֹעִין שֶׁאֵין מַכִּירִין הַסִּימָן וּפְעָמִים יוֹצְאִים לְהַלָּן מִמֶּנּוּ מְעַט וְחוֹזְרִין, וּמִשּׁוּם הָכִי אֲנִי מֵקֵל בַּתְּחוּמִים, אֲבָל לִקְשֹׁר נִימָא בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא אִסּוּר שְׁבוּת לֹא חִיּוּבָא דְּאוֹרַיְתָא, אֲנִי מַחְמִיר וְאוֹמֵר דְּדַוְקָא עֲנִיבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אִסּוּר שְׁבוּת הִתִּירוּ, אֲבָל לִקְשֹׁר קֶשֶׁר מַמָּשׁ שֶׁפְּעָמִים יֵשׁ בּוֹ חִיּוּבָא דְּאוֹרַיְתָא לֹא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
סוף הספר