ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה א
כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת. וְאַף עַל פִּי שֶׁדִּיּוּרִים חֲלוּקִים לְמַטָּה לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, מִכָּל מָקוֹם הַגַּגּוֹת שֶׁאֵין תַּשְׁמִישָׁן תָּדִיר אֵין בָּהֶן חֲלֻקַּת רְשׁוּת, וְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּגַג זֶה מֻתָּר לְהוֹצִיאָן לָזֶה:
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא גַג גָּבוֹהַּ מֵחֲבֵרוֹ עֲשָׂרָה. דְּאִם חָלוּק מֵהֶן בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה אָסוּר לְטַלְטֵל מִמֶּנּוּ לַגַּגִּין, גְּזֵרָה מִשּׁוּם תֵּל גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, דְּלֹא לֵיתֵי לְכַתֵּף עָלָיו:
כָּל אֶחָד רְשׁוּת לְעַצְמוֹ. וְאִם לֹא עֵרְבוּ דִּיּוּרִים שֶׁלְּמַטָּה אָסוּר לְטַלְטֵל מִזֶּה לָזֶה:
רַבִּי שִׁמְעוֹן. מֵקֵל מִכֻּלָּן וְקָאָמַר, גַּגּוֹת וַחֲצֵרוֹת וְקַרְפֵּיפוֹת שֶׁאֵינָן יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם, הוֹאִיל וְכֻלָּן אֵין תַּשְׁמִישָׁן מְיֻחָד וְתָדִיר, רְשׁוּת אַחַת הֵן וּמְטַלְטְלִין מִזֶּה לָזֶה בְּלֹא עֵרוּב, וַאֲפִלּוּ הָיוּ הַגַּגּוֹת גְּבוֹהוֹת יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה אוֹ נְמוּכוֹת יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה, דְּלֵית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם כְּלֵי הַבַּיִת:
לַכֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכָן. כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּאַחַת מֵהֶן, מוֹצִיאִים אוֹתָן מִזֶּה לָזֶה:
אֲבָל לֹא לַכֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְתוֹךְ הַבָּיִת. וֶהֱבִיאָן לֶחָצֵר עַל יְדֵי שֶׁעֵרְבוּ בְּנֵי הֶחָצֵר, אָסוּר לְהוֹצִיאָן מֵחָצֵר זוֹ לְחָצֵר אַחֶרֶת אִם לֹא עֵרְבוּ שְׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת יַחַד. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: