ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ה
מַתְבֵּן. גָּדִישׁ שֶׁל תֶּבֶן, וּמַפְסִיק עַל פְּנֵי כָּל רֹחַב הַחֲצֵרוֹת:
אֵלּוּ מַאֲכִילִין. מַנִּיחִין בְּהֶמְתָּן לֶאֱכֹל מִן הַתֶּבֶן, וְלֹא חָיְשִׁינַן דִּלְמָא מִמְעִיט הַתֶּבֶן מֵעֲשָׂרָה וַהֲוָה לֵיהּ חֲדָא רְשׁוּתָא וְאָסְרֵי אַהֲדָדֵי, וּמְטַלְטְלֵי בֶּחָצֵר וְלֹא מַסְקֵי אַדַּעְתַּיְהוּ, לְהָא לֹא חָיְשִׁינַן, דְּהָא אֲפִלּוּ אִמְּעִיט אִי לֹא הָוֵי הַמִּעוּט עַל פְּנֵי עֶשֶׂר אַמּוֹת וְיוֹתֵר לֹא אָסְרֵי, דְּהָא עֶשֶׂר אַמּוֹת פִּתְחָא הָוֵי וְאֵין בְּהֵמָה מְמַעֶטֶת כָּל כָּךְ בַּאֲכִילָתָהּ [בְּשַׁבָּת אֶחָד]:
נִתְמַעֵט הַתֶּבֶן מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. עַל פְּנֵי כָּל אֹרֶךְ הֶחָצֵר אוֹ בְּמֶשֶׁךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת [וְעוֹד]:
מְעָרְבִין אֶחָד. אִם נִתְמַעֵט בְּחֹל לִפְנֵי הַשַּׁבָּת: