ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ח
פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לְמָבוֹי. בַּגְּמָרָא מוּכָח דְּלֹא תַּנִּינַן בְּמַתְנִיתִין פְּתוּחוֹת זוֹ לְזוֹ, מִשּׁוּם דְּקָיְמָא לָן שֶׁאֵין מָבוֹי נִתָּר בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה עַד שֶׁיִּהְיוּ בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ, כְּלוֹמַר שְׁנֵי בָּתִּים פְּתוּחִים לְכָל חָצֵר וּשְׁתֵּי חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לַמָּבוֹי, וְהָנָךְ כֵּיוָן דְּכֻלָּן פְּתוּחוֹת זוֹ לְזוֹ וּמְעֹרָבוֹת יַחַד דֶּרֶךְ פִּתְחֵיהֶן חֲדָא חָשֵׁיב לְהוּ, וְלֹא תַנִּינַן אֶלָּא חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לְמָבוֹי:
עֵרְבוּ הַחֲצֵרוֹת. כָּל אַחַת לְעַצְמָהּ:
מֻתָּרִים בַּחֲצֵרוֹת. מֻתָּרִין כָּל בְּנֵי חָצֵר לְעַצְמָן:
וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי. דְּאֵין סוֹמְכִין עַל עֵרוּב בִּמְקוֹם שִׁתּוּף:
וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ. נַמִּי בַּמָּבוֹי לְאַחַר שֶׁעֵרְבוּ בַּחֲצֵרוֹת, מֻתָּרִין כָּאן וְכָאן:
וְשָׁכַח אַחַד מִבְּנֵי חָצֵר וְלֹא עֵרֵב. בַּחֲצֵרוֹ לְהַתִּיר חֲצֵרוֹ, אֲבָל בַּשִּׁתּוּף הָיָה לוֹ חֵלֶק:
מֻתָּרִין כָּאן וָכָאן. דְּטַעֲמָא מַאי אֵין סוֹמְכִין עַל שִׁתּוּף בִּמְקוֹם עֵרוּב, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרַת עֵרוּב מִן הַתִּינוֹקוֹת, וְהָכָא דְּרוֹב בְּנֵי חָצֵר עֵרְבוּ אֶלָּא שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶם וְלֹא עֵרֵב לֹא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרַת עֵרוּב:
שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵרוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים. כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְהוֹצִיא מִבָּתִּים לֶחָצֵר בְּלֹא עֵרוּב, כָּךְ אָסוּר לְהוֹצִיא מִן הֶחָצֵר לַמָּבוֹי בְּלֹא שִׁתּוּף. וְלֹא תֵּימָא לֹא דָּמוּ, דְּבַיִת וְחָצֵר זוֹ רְשׁוּת הַיָּחִיד וְזוֹ רְשׁוּת הָרַבִּים, אֲבָל חָצֵר וּמָבוֹי שְׁנֵיהֶן רְשֻׁיּוֹת שֶׁל רַבִּים הֵן: