ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ז
הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין. הָכִי קָאָמַר, הָאַחִין שֶׁאוֹכְלִין עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם וְהַשֻּׁתָּפִים הָאוֹכְלִים עַל שֻׁלְחָן אֶחָד. וְאוֹכְלִין עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם לָאו דַּוְקָא, אֶלָּא נוֹטְלִין מְזוֹנוֹתֵיהֶן מִבֵּית אֲבִיהֶן וְאוֹכְלִין אוֹתָם כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ. וְכֵן הַשֻּׁתָּפִין עוֹשִׂים מְלָאכָה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד בְּשֻׁתָּפוּת וְנוֹטְלִין מְזוֹנוֹתֵיהֶם מִבַּעַל הַבַּיִת וּמוֹלִיכִין לֶאֱכֹל בְּבָתֵּיהֶם:
וִישֵׁנִים בְּבָתֵּיהֶם. וְהֵם וַאֲבִיהֶם [וַאֲחֵרִים] דָּרִים בְּחָצֵר אֶחָד:
צְרִיכִין עֵרוּב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. אִם רוֹצִים לְעָרֵב עִם אַנְשֵׁי חֲצֵרָן:
מְבַטֵּל אֶת רְשׁוּתוֹ. צָרִיךְ לְבַטֵּל אֶת רְשׁוּתוֹ:
אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁמּוֹלִיכִין אֶת עֵרוּבָן. לְתִתּוֹ לְאֶחָד מִבָּתֵּי שְׁאָר בְּנֵי הֶחָצֵר, דְּהוֹאִיל וְהֻזְקְקוּ לָעֵרוּב וּשְׁאָר דִּיּוּרִין אָסְרֵי, אִינְהוּ נַמִּי אָסְרֵי, וּצְרִיכִין כֻּלָּן לִתֵּן פַּת בָּעֵרוּב הוֹאִיל וַחֲלוּקִין דִּיּוּרֵיהֶן בַּלִּינָה, וְגַם אֵין אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶן מַמָּשׁ אֶלָּא כָּל אֶחָד נוֹטֵל פַּרְנָסָתוֹ וְאוֹכֵל בְּבֵיתוֹ:
אֲבָל אִם הָיָה עֵרוּב. כָּל הֶחָצֵר בָּא לְבֵית אֲבִיהֶן, שֶׁלֹּא הֻזְקְקוּ לָעֵרוּב, שֶׁבַּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָעֵרוּב אֵין צָרִיךְ לִתֵּן פַּת:
אוֹ שֶׁאֵין עִמָּהֶן דִּיוּרִין. אֲחֵרִים, שֶׁאֵין דִּיּוּרִין מַזְקִיקִים אוֹתָם לָעֵרוּב אֵינָן צְרִיכִים לְעָרֵב דְּכִיחִידִים דָּמוּ: