ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה יא
אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת לֹא יִכָּנֵס. וְאֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת מִכָּאן וְאַרְבַּע אַמּוֹת מִכָּאן. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּבְלָעוֹת אֵלּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּתוֹךְ תְּחוּם הָעִיר, לֹא אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּעַל עַל, דִּסְבִירָא לֵיהּ הַבְלָעַת תְּחוּמִים לָאו מִלְּתָא הִיא:
שְׁתַּיִם יִכָּנֵס. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעֲמֵיהּ, דְּאָמַר וְהוּא בְּאֶמְצָעָן, שֶׁבְּסוֹף הָאַלְפַּיִם יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, שְׁתַּיִם מִצַּד זֶה בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וּשְׁתַּיִם מִצַּד זֶה לְסוֹף הַתְּחוּם, הִלְכָּךְ אִם הוּא עוֹמֵד בָּאַמָּה הַשְּׁנִיָּה יִכָּנֵס, דְּהַבְלָעַת תְּחוּמִין מִלְּתָא הִיא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ. שֶׁהָיָה בָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ חוּץ לַתְּחוּם:
לֹא יִכָּנֵס. דְּבִמְקוֹמוֹ לֹא קָנָה שְׁבִיתָה, שֶׁהֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִקְנוֹת שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ, וּבָעִיר לֹא קָנָה שְׁבִיתָה, שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ וּבֵין הָעִיר יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם אַמָּה, הִלְכָּךְ אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדִין מִי שֶׁיָּצָא מִחוּץ לַתְּחוּם:
עַד חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. לָאו דַּוְקָא, דְּהוּא הַדִּין פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר מְעַט. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה דַּוְקָא, וְלֹא יָדַעְתִּי לְיַשְּׁבוֹ יָפֶה:
הַמָּשׁוֹחוֹת. מֹדְדֵי הַתְּחוּמִים לָעֲיָרוֹת וְעוֹשִׂין סִימָן לְסוֹף הַתְּחוּם, אֵין מְמַצִּין אֶת הַמִּדּוֹת לַעֲשׂוֹת הַסִּימָן בְּסוֹף אַלְפַּיִם מַמָּשׁ, אֶלָּא כּוֹנְסִין אוֹתָן לְתוֹךְ אַלְפַּיִם:
מִפְּנֵי הַטּוֹעִין. שֶׁאֵין מַכִּירִין הַסִּימָן וּפְעָמִים שֶׁיּוֹצְאִים לְהַלָּן מִמֶּנּוּ וְחוֹזְרִין וְלָאו אַדַּעְתַּיְהוּ, וּמִשּׁוּם הָכִי רְגִילִין תָּמִיד לִכְנוֹס בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם, וְנִמְצָא שֶׁאֵלּוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם הֵן, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה זֶה אָנוּס שָׁרִינַן לֵיהּ לִכָּנֵס, וְלֹא מַחְמִירִינַן לֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּמַחְמִירִינַן לְמִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם, דְּהָתָם הֲוָה לֵיהּ לִזָּהֵר וְלָתֵת בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא יֵצֵא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: