ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ט
זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ. כְּגוֹן זֶה שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ וְאֵין עִמּוֹ פַּת, דְּהַשְׁתָּא עָנִי הוּא, לוֹ הִתִּירוּ חֲכָמִים לְעָרֵב בְּרַגְלָיו. דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר עִקַּר עֵרוּב בְּפַת, וְקֻלָּא הִיא דַּאֲקִילוּ גַּבֵּי עָנִי אוֹ מִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְאֵין עִמּוֹ פַּת לְעָרֵב בְּרַגְלָיו. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר עִקַּר עֵרוּב בָּרֶגֶל, וְקֻלָּא הִיא דַּאֲקִילוּ לֶעָשִׁיר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ בְּרַגְלָיו לִשְׁלֹחַ עֵרוּבוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וּבֵין רַבִּי מֵאִיר וּבֵין רַבִּי יְהוּדָה שָׁוִים הֵם שֶׁהָאוֹמֵר שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אֵינוֹ קוֹנֶה שְׁבִיתָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאָמַר, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא עָנִי אוֹ בָּא בַּדֶּרֶךְ שֶׁאֵין עִמּוֹ פַּת, אֲבָל עָשִׁיר צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁלַח פַּת בִּמְקוֹם שְׁבִיתָתוֹ. וְהָאוֹמֵר שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אֵינוֹ קוֹנֶה שָׁם שְׁבִיתָה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁהָיָה יָכוֹל לָרוּץ וּלְהַגִּיעַ שָׁם קֹדֶם שֶׁתֶּחְשַׁךְ, וְאִם אֵין כָּל כָּךְ שְׁהוּת בַּיּוֹם בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי לֹא קָנָה שָׁם שְׁבִיתָה: