ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ז
וְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָדֵר. שֶׁיָּכוֹל לְהַגִּיעַ שָׁם קֹדֶם שֶׁתֶּחְשַׁךְ, אֶלָּא שֶׁהוּא עָיֵף וְרוֹצֶה לָנוּחַ בִּמְקוֹמוֹ:
לֹא אָמַר כְּלוּם. הוֹאִיל וְלֹא פֵּרֵשׁ אֵיזֶה אַרְבַּע אַמּוֹת בָּחַר לוֹ מִתַּחְתָּיו שֶׁל אִילָן, לָאו שְׁבִיתָה הִיא וְאֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, שֶׁהֲרֵי לֹא קָנָה שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ כֵּיוָן שֶׁעָקַר דַּעְתּוֹ מִלִּשְׁבּוֹת כָּאן, וְתַחַת הָאִילָן נַמִּי לֹא קָנָה שְׁבִיתָה. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁיֵּשׁ תַּחְתָּיו שֶׁל אִילָן שְׁמֹנֶה אַמּוֹת אוֹ יוֹתֵר, דְּאִיכָּא לְמֵימַר דְּהַאי גִּיסָא בָּחַר אוֹ דְּהַאי גִּיסָא בָּחַר וְלֹא הָוֵי סִיּוּם, אֲבָל שֶׁבַע אַמּוֹת עַל כָּרְחֲךָ מִקְּצָת בֵּיתוֹ נִכָּר בְּאַמָּה אֶמְצָעִית דְּאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא בֵּרְרָהּ, דְּאִי בְּאֶמְצַע הָאִילָן בֵּרֵר לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת הֲרֵי הִיא מֵהֶן, וְאִי מֵהַאי גִּיסָא אוֹ מֵהַאי גִּיסָא הֲרֵי הִיא מֵהֶן, הִלְכָּךְ קָנָה שָׁם [שְׁבִיתָה]:
אָמַר שְׁבִיתָתִי בְעִקָּרוֹ. הוֹאִיל וְסִיֵּם מְקוֹמוֹ, אוֹתָהּ שְׁבִיתָה קוֹנָה לוֹ אַלְפַּיִם לְצַד רַגְלָיו וְאַלְפַּיִם לְצַד בֵּיתוֹ: