ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
לַנָּמָל. מָקוֹם שֶׁהַסְּפִינוֹת חוֹנוֹת כְּשֶׁיּוֹצְאוֹת מִן הַיָּם אֶל שְׂפָתוֹ:
מָה אָנוּ לֵירֵד. מִן הַסְּפִינָה לְתוֹךְ הָעִיר, כְּלוּם בָּאנוּ מִחוּץ לַתְּחוּם מִשֶּׁחֲשֵׁכָה. וְהַאי נָמָל לָאו מֻקָּף מְחִצּוֹת הֲוָה, דְּאִי הֲוָה מֻקָּף מְחִצּוֹת, הָא קָאֲמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְעֵיל בִּנְתָנוּהוּ בְּדִיר אוֹ בְסַהַר דִּמְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ:
שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל. בִּשְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה חָלוּל שֶׁהָיְתָה מְתֻקֶּנֶת לְמִדַּת צְפִיַּת אַלְפַּיִם אַמָּה: