ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ עוֹבְדֵי כוֹכָבִים. לְאָנְסוֹ, חוּץ לַתְּחוּם:
אוֹ רוּחַ רָעָה. שֶׁנִּכְנַס בּוֹ שֵׁד וְנִטְרְפָה דַּעְתּוֹ וְיָצָא חוּץ לַתְּחוּם, וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה וַהֲרֵי הוּא חוּץ לַתְּחוּם:
הֶחֱזִירוּהוּ לְתוֹךְ הַתְּחוּם כְּאִלּוּ לֹא יָצָא. וַהֲרֵי כָּל הָעִיר לוֹ כְּאַרְבַּע אַמּוֹת כַּאֲשֶׁר בִּתְחִלָּה וְחוּצָהּ לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, וְדַוְקָא כְּשֶׁהוֹצִיאוּהוּ וְהֶחְזִירוּהוּ בְּעַל כָּרְחוֹ. אֲבָל יָצָא לְדַעְתּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֶחְזִירוּהוּ בְּעַל כָּרְחוֹ, אוֹ הוֹצִיאוּהוּ בְּעַל כָּרְחוֹ וְחָזַר לְדַעְתּוֹ, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת:
הוֹלִיכוּהוּ לְעִיר אַחֶרֶת. וַהֲרֵי הִיא מֻקֶּפֶת מְחִצּוֹת, אוֹ שֶׁנְּתָנוּהוּ בְדִיר אוֹ בְסַהַר שֶׁהֵן מֻקָּפִין וְהֶקֵּפָן גָּדוֹל:
מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ. דְּהוֹאִיל וּמֻקֶּפֶת מְחִצּוֹת הֲרֵי הִיא כְּאַרְבַּע אַמּוֹת:
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. דְּכֵיוָן דְּלֹא שָׁבַת בַּאֲוִיר מְחִצּוֹת מִבְּעוֹד יוֹם לֹא מְהַנֵּי לֵיהּ מְחִצּוֹת. וְרַבּוֹתַי פֵּרְשׁוּ מִשּׁוּם דְּגָזְרֵי דִּיר וְסַהַר אַטּוּ בִּקְעָה שֶׁאֵין לָהּ מְחִצּוֹת, וּבְבִקְעָה כֻּלֵּי עָלְמָא מוֹדוּ דְּאֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת:
מִפְּרַנְדִּיסִין. שֵׁם מָקוֹם:
וְהִפְלִיגָה. כְּשֶׁהִיא מִתְרַחֶקֶת מִשְּׂפַת הַיָּם וְנִכְנֶסֶת בְּאֶמְצָעוֹ קָרֵי הַפְלָגָה, לָשׁוֹן פַּלְגֵי מַיִם (תהלים א):
הִלְּכוּ אֶת כֻּלָּהּ. הָיוּ מְהַלְּכִין בְּכָל הַסְּפִינָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַסְּפִינָה הָלְכָה בְּשַׁבָּת וְיָצְאוּ חוּץ לַתְּחוּם, הָוֵי כְּמִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם וְנִתַּן בְּדִיר אוֹ בְסַהַר, שֶׁהַסְּפִינָה מֻקֶּפֶת מְחִצּוֹת:
שֶׁרָצוּ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן. דִּלְדִידְהוּ נַמִּי דְּגָזְרֵי דִּיר וְסַהַר אַטּוּ בִּקְעָה, בִּסְפִינָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְהַלֶּכֶת הָיָה מֻתָּר לְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ, וְעוֹד שֶׁהֲרֵי שָׁבְתוּ בַּאֲוִיר מְחִצּוֹת מִבְּעוֹד יוֹם, אֶלָּא שֶׁרָצוּ לְהַחְמִיר. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: