ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ו
לְחָיַיִם שֶׁאָמְרוּ. לְחָיַיִם שֶׁנֶּחְלְקוּ בָּהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים, דִּלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר תַּרְתֵּי בָּעִינַן וּלְרַבָּנָן חֲדָא, זֶהוּ שִׁעוּרָן:
גָּבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים. כְּשִׁעוּר גֹּבַהּ הַמָּבוֹי, דְּאֵין גָּבְהוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. וַאֲפִלּוּ הָיָה הַמָּבוֹי גָּבוֹהַּ הַרְבֵּה, דַּיּוֹ בְּלֶחִי גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים:
וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר רָחְבָּן שְׁלֹשָׁה. דְּבָעֵי דָּבָר חָשׁוּב בִּמְחִצָּה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: