ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ה
הָיְתָה שֶׁל קַשׁ וְשֶׁל קָנִים כוּ'. רַבִּי יְהוּדָה קָאָמַר לַהּ, וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ:
עֲקֻמָּה. שֶׁאֵין אָרִיחַ יָכוֹל לָנוּחַ עָלֶיהָ, וְכֵן עֲגֻלָּה אֵין אָרִיחַ נָח בָּהּ:
אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּפָהּ. כְּלוֹמַר וְאֵיזוֹ הִיא מִדַּת הָעֲגֻלָּה לְהַכְשִׁיר, כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפָהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, שֶׁצְּרִיכָה חוּט שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לְהַקִּיפָהּ סָבִיב, בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רֹחַב טֶפַח אִם תֵּחָלֵק, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּיָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה (דברי הימים ב ד) עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ אֶל שְׂפָתוֹ עָגֹל סָבִיב וְקַו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יִסֹּב אוֹתוֹ סָבִיב, אַלְמָא לְכָל אַמָּה רֹחַב בְּעִגּוּל אִיכָּא שָׁלֹשׁ אַמּוֹת הֶקֵּף: