ברטנורא על משנה עוקצים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ד
הַשֶּׁבֶת. מִין יָרָק הוּא, וְכֵן שְׁמוֹ בַעֲרָבִי. וּבְלַעַ"ז אניט"ו:
מִשֶּׁנָּתַן טַעְמוֹ בַּקְּדֵרָה. אִם הָיָה שֶׁבֶת שֶׁל תְּרוּמָה, מִשֶּׁנָּתַן טַעַם בַּקְּדֵרָה וְהוֹצִיאוֹ מִמֶּנָּה, לֹא מִתְחַיֵּב עָלָיו זָר הָאוֹכְלוֹ, דְּעֵץ בְּעָלְמָא הוּא:
וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים. דְּכֵיוָן שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל, כָּלָה כֹחוֹ וְטַעְמוֹ וְנִשְׁאַר כְּעֵץ בְּעָלְמָא, וְתוּ לֹא חָשׁוּב אֹכֶל:
לוּלְבֵי זְרָדִים. עֲנָפִים רַכִּים הַיּוֹצְאִים בְּעֵת שֶׁמְּלַבְלְבִים הָאִילָנוֹת, וְכוֹבְשִׁים אוֹתָן בְּיַיִן אוֹ בְחֹמֶץ אוֹ בְמַיִם וּמֶלַח, וְאוֹכְלִים אוֹתָן:
וְהָעֲדָל. מִין יָרָק דּוֹמֶה לִצְנוֹן:
וַעֲלֵי לוּף. מִמִּינֵי הַבְּצָלִים. וְיֵשׁ מִמֶּנּוּ מִין שֶׁקּוֹרִין לוֹ לוּף שׁוֹטֶה:
עַד שֶׁיִּמְתֹּקוּ. דְּלָא חֲשִׁיבֵי אֹכֶל אֶלָּא לְאַחַר שֶׁכּוֹבְשִׁים אוֹתָן וְיוֹצֵא מֵהֶן מְרִירוּתָן:
פַּקּוּעוֹת. כְּעֵין אֲבַטִיחִים קְטַנִּים, וְהֵן מָרִים. וְרַבּוֹתַי פֵרְשׁוּ, דְּלַעַת מִדְבָּרִית. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: