ברטנורא על משנה עוקצים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה י
כְּלֵי גְלָלִים. כֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מִגִּלְלֵי הַבָּקָר:
שֶׁהַשָּׁרָשִׁים יְכוֹלִין לָצֵאת בָּהֶן. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן נְקוּבִים, הַשֹּׁרֶשׁ יוֹצֵא מֵעַצְמוֹ וְנוֹקֵב אֶת הַגָּלָל וְאֶת הָאֲדָמָה שֶׁל אוֹתוֹ כְלִי. וּלְהָכִי לֹא נָקַט כְּלֵי אֲבָנִים, לְפִי שֶׁקָּשִׁים הֵן וְאֵין הַשֹּׁרֶשׁ נוֹקֵב אוֹתָן:
עָצִיץ נָקוּב אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים. שֶׁבְּתוֹכוֹ, דְּלֹא מְקַבְּלֵי הֶכְשֵׁר מִשּׁוּם דַּחֲשִׁיבֵי כִּמְחֻבָּר, וְאֵין הַזְּרָעִים נִכְשָׁרִים לְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא כְשֶׁבָּא עֲלֵיהֶן מַיִם לְאַחַר שֶׁנִּתְלְשׁוּ. וַאֲפִלּוּ פֵרוֹת תְּלוּשִׁים אֵין נִכְשָׁרִים בַּמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ, לְפִי שֶׁאֵין הַמַּיִם מַכְשִׁירִין כְּשֶׁהֵן בִּמְחֻבָּר, דְּבָעִינַן שֶׁיְּהוּ הַמַּיִם תְּלוּשִׁין, וְהָנֵי מַיִם דְּמַנְּחֵי בְעָצִיץ נָקוּב, כְּמַנְּחֵי בְאַרְעָא דָמוּ:
וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים. דְּבֵין מַיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ וּבֵין זְרָעִים, תַּרְוַיְהוּ חֲשִׁיבֵי כִתְלוּשִׁים:
מִלְאָהוּ. לֶעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב:
עָפָר עַד שְׂפָתוֹ. הוֹאִיל וְרוֹאֶה אֶת הָאֲוִיר מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, הָוֵי כֶעָצִיץ נָקוּב, וַחֲשִׁיבֵי כִמְחֻבָּר, בֵּין הַמַּיִם, וּבֵין הַזְּרָעִים שֶׁבּוֹ:
כְּטַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז. שֶׁאֵין לָהּ שָׂפָה מִכָּאן וּמִכָּאן אֶלָּא פְשׁוּטָה וַחֲלָקָה, דְּמַיִם שֶׁבָּהּ אֵינָן מַכְשִׁירִין אֶת הַזְּרָעִים וַחֲשִׁיבֵי כִמְחֻבָּר, הוֹאִיל וְרוֹאִין אֶת הָאֲוִיר מֵאַרְבַּע רוּחוֹת: