ברטנורא על משנה עוקצים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ט
קִשּׁוּת שֶׁנְּטָעָהּ בְּעָצִיץ. שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, וְהֻכְשְׁרָה שָׁם לְקַבֵּל טֻמְאָה וְנִטְמֵאת, דְּכִתְלוּשָׁה דָמְיָא:
וְהִגְדִּילָה וְיָצְאָה חוּץ לֶעָצִיץ. וְנֶחְשֶׁבֶת כִּמְחֻבָּר, לְפִי שֶׁיּוֹנֶקֶת וְשׁוֹאֶבֶת מִן הַקַּרְקַע שֶׁחוּץ לֶעָצִיץ:
טְהוֹרָה. שֶׁפָּרְחָה לָהּ טֻמְאָה מִשֶּׁיָּצְאָה חוּץ לֶעָצִיץ:
מַה טִּיבָהּ לִטָּהֵר. דִּכְשֶׁקִּבְּלָה טֻמְאָה הָיְתָה כִתְלוּשָׁה, הִלְכָּךְ מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הֶעָצִיץ נִשְׁאָר בְּטֻמְאָתוֹ, וּמַה שֶׁהוֹסִיף אַחֲרֵי כֵן וְיָצָא חוּץ לֶעָצִיץ, טָהוֹר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: