ברטנורא על משנה עוקצים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ח
בְּנֵי בְצָלִים. עַמּוּד הָאֶמְצָעִי שֶׁהוּא כְמוֹ לֵב (ירוק) וּמִמֶּנּוּ צוֹמְחִים הַבְּצָלִים, לְהַהוּא קָרֵי בְנֵי בְצָלִים:
אִם יֵשׁ בָּהֶן רִיר. שֶׁהֵם מְלֵאִים לֵחָה וְאֵין בָּהֶן חָלָל:
מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹ שֶׁהֵן. כְּשֶׁבָּאִים לְשַׁעֵר אִם יֵשׁ בָּהֶן אֹכֶל כַּבֵּיצָה שִׁעוּר טֻמְאָה, מְשַׁעֲרִין אוֹתָן עִם הָרִיר וְאֵין [צָרִיךְ] לְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָן. וְאִם יֵשׁ בָּהֶן חָלָל, מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָן וְאַחַר כָּךְ מְשַׁעֵר לְכַבֵּיצָה:
סְפוֹגָנִית. עֲשׂוּיָה רַכָּה כְּמִין סְפוֹג. וְאֵינָהּ דְּרוּסָה וּבְעוּטָה:
מִשְׁתַּעֶרֶת כְּמוֹ שֶׁהִיא. בְּלֹא מִעוּךְ:
בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁנִּתְפַּח. דֶּרֶךְ בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁהוּא נִתְפָּח וּמִתְרַבֶּה כְּשֶׁהוּא מִתְבַּשֵּׁל, וּבְשַׂר הַשּׁוֹר הַזָּקֵן מִתְמַעֵט:
בִּכְמוֹת שֶׁהֵן. אִם בְּשַׂר שׁוֹר מְבֻשָּׁל הוּא שֶׁנִּתְמַעַט וְעָמַד עַל פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה, אֵין אוֹמְרִים כְּשֶׁהָיָה חַי הָיָה בוֹ כַּבֵּיצָה אוֹ יוֹתֵר, וִיטַמֵּא אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁיו אֵין בּוֹ כַּשִּׁעוּר. וְכֵן אִם הָיָה בְשַׂר עֵגֶל שֶׁנִּתְפַּח וְנִתְרַבָּה וְיֶשׁ בּוֹ כְּדֵי לְטַמֵּא, אֵין אוֹמְרִים הוֹאִיל וּכְשֶׁהָיָה חַי לֹא הָיָה בוֹ כְּדֵי לְטַמֵּא, אַף עַכְשָׁיו לֹא יְטַמֵּא: