ברטנורא על משנה עוקצים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ו
בֵּיצָה מְגֻלְגֶּלֶת. צְלוּיָה קְצָת, עַד שֶׁהִיא מְעֹרֶבֶת וּרְאוּיָה לְגָמְעָהּ:
עַד שֶׁיָּגוֹס. הַקְּלִפָּה חֲשִׁיבָא שׁוֹמֵר וּמִצְטָרֶפֶת, עַד שֶׁיַּחְתֹּךְ מִמֶּנּוּ מְעַט, וְאָז לָא חֲשִׁיבָא יוֹתֵר שׁוֹמֵר, שֶׁהַבֵּיצָה שׁוֹתֶתֶת וְיוֹרֶדֶת דֶּרֶךְ אוֹתוֹ שֶׁבֶר וַחֲתָךְ:
וּשְׁלוּקָה. אֲבָל אִם נִשְׁלְקָה הַבֵּיצָה, שֶׁהִיא קָשָׁה וְעוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַקְּלִפָּה וַאֲפִלּוּ שֶׁנִּשְׁבְּרָה, לְעוֹלָם חֲשִׁיבָא הַקְּלִפָּה שׁוֹמֵר, עַד שֶׁתְּהֵא מְרֻצֶּצֶת:
וְכֵן עֶצֶם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מֹחַ. חֲשִׁיב הָעֶצֶם שׁוֹמֵר לַמֹּחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁבַּר הָעֶצֶם, עַד שֶׁיִּהְיֶה מְרֻצָּץ:
הָרִמּוֹן שֶׁפְּרָדוֹ. שֶׁחָתַךְ הָרִמּוֹן לִשְׁנַיִם וַעֲדַיִן הַגַּרְגְּרִים מְחֻבָּרִין בַּקְּלִפָּה, הַוְיָא קְלִפָּה חִבּוּר, עַד שֶׁיַּקִּישׁ בְּקָנֶה וְיִתְנַעְנְעוּ הַגַּרְגְּרִים שֶׁבּוֹ:
שְׁלַל הַכּוֹבְסִים. דֶּרֶךְ הַכּוֹבְסִים לִשְׁלֹל הַבְּגָדִים הַקָּטָן עִם הַגָּדוֹל כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד, וְסוֹפוֹ לְהַפְרִידָן:
וְהַבֶּגֶד שֶׁהוּא תָפוּר בְּכִלְאַיִם. שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת שֶׁל בֶּגֶד צֶמֶר שֶׁתְּפָרָן בְּחוּטִין שֶׁל פִּשְׁתָּן, דְּוַדַּאי סוֹפוֹ לְהַפְרִידָן זוֹ מִזּוֹ, מִשּׁוּם אִסּוּר כִּלְאַיִם:
חִבּוּר לְטֻמְאָה. וְאִם נִטְמָא הָאֶחָד נִטְמָא חֲבֵרוֹ, עַד שֶׁיַּתְחִיל לְהַתִּיר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָמַר לְהַתִּיר, דְּמַעֲשֶׂה מוֹצִיא מִידֵי מַעֲשֶׂה: