ברטנורא על משנה עוקצים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
הַמְחַתֵּךְ לְבַשֵּׁל. כְּגוֹן מְחַתֵּךְ דְּלוּעִים אוֹ בְצָלִים אוֹ בָשָׂר כְּדֵי לְבַשֵּׁל בַּקְּדֵרָה:
שֶׁלֹּא מֵרַק. שֶׁלֹּא גָמַר הַחֲתִיכָה. כְּמוֹ וּמֵרַק אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ, בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא [דַּף לא]:
אֵינוֹ חִבּוּר. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הַחֲתִיכוֹת מְעֹרוֹת בְּמִקְצָת:
לִכְבֹּשׁ. שֶׁכּוֹבְשִׁים בְּיַיִן וּבְחֹמֶץ כְּדֵי לְהִתְקַיֵּם:
וְלִשְׁלֹק. שְׁלִיקָה טְפֵי מִבִּשּׁוּל, וּבְהַאי נִיחָא לֵיהּ בְּחִבּוּרָן, הִלְכָּךְ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא מֵרַק הָוֵי חִבּוּר. אֲבָל לְבַשֵּׁל לֹא הָוֵי חִבּוּר, דְּיוֹדֵעַ הוּא שֶׁהַבִּשּׁוּל יַפְרִידֵם וִיחַלְּקֵם זוֹ מִזּוֹ:
הִתְחִיל לְפָרֵק. וּלְהַפְרִיד לְגַמְרֵי אֶחָד מֵהֶן, לֹא אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּגַלֵּי דַעְתֵּיהּ בְּאֶחָד שֶׁרוֹצֶה לְהַפְרִידָן, כֻּלְּהוּ נַמִּי כְאִלּוּ מֻפְרָדִים זוֹ מִזּוֹ וְלֹא הָוֵי חִבּוּר, אֶלָּא אֹכֶל שֶׁפֵּרֵק בִּלְבָד לֹא הָוֵי חִבּוּר, וּמַה שֶּׁלֹּא פֵרֵק, הָוֵי חִבּוּר:
הָאֱגוֹזִים שֶׁאֲמָנָן. שֶׁגִּדְּלָן וְחִבְּרָן זוֹ בָזוֹ. לְשׁוֹן וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה (אסתר ב):
שֶׁחֲמָרָן. לְשׁוֹן וַיִּצְבְּרוּ אוֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם (שמות ח). מִדֶּרֶךְ הָרוֹצִים לֶאֱצֹר אֱגוֹזִים אוֹ בְצָלִים, שֶׁחוֹתְכִין אוֹתָן וְקוֹשְׁרִים אוֹתָן בְּחֶבֶל אוֹ בִמְשִׁיחָה וּמְחַבְּרִין אוֹתָן זוֹ עִם זוֹ וְתוֹלִין אוֹתָן כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ:
לְפַקֵּל. כְּמוֹ לְקַלֵּף. וְדֻגְמָתוֹ שָׁנִינוּ פֶּרֶק ד' דְּמַעַשְׂרוֹת מִשְׁנָה ו', הַבְּצָלִים מִשֶּׁיְּפַקֵּל:
הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים. הַשְׁתָּא מַיְרֵי בִמְפַצֵּעַ הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים. שֶׁהַקְּלִפָּה שֶׁל אֱגוֹזִים וְשֶׁל שְׁקֵדִים חֲשִׁיבָא שׁוֹמֵר, וְאַף עַל פִּי שֶׁפְּצָעָן, כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְחֻבֶּרֶת בָּאֹכֶל חֲשִׁיבָא שׁוֹמֵר:
עַד שֶׁיְּרַסֵּס. לְשׁוֹן וְהִכָּה אֶת הַבַּיִת הַגָּדוֹל רְסִיסִים (עמוס ו). כְּלוֹמַר עַד שֶׁתִּהְיֶה הַקְּלִפָּה רְצוּצָה וּפְתוּתָה לַחֲלָקִים דַּקִּים: