ברטנורא על משנה עוקצים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ד
כָּל הַקְּלִפִּין. כְּגוֹן קְלִפֵּי אֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים וְרִמּוֹנִים וּקְלִפֵּי בֵיצִים, חֲשִׁיבֵי שׁוֹמֵר לָאֹכֶל, וּמִצְטָרְפִין עִם הָאֹכֶל לְהַשְׁלִימוֹ לְכַשִּׁעוּר לְקַבֵּל טֻמְאָה. וּמִיהוּ קְלִפָּה לַחָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁעַל הָאֱגוֹזִים בִּשְׁעַת לְקִיטָתָן, אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת, דְּלָא חֲשִׁיבָא שׁוֹמֵר, שֶׁאֵין שׁוֹמֵר עַל גַּבֵּי שׁוֹמֵר:
קְדוּרָה. נְקוּבָה. לְשׁוֹן מְקַדְּרִים בֶּהָרִים כְּדִתְנַן בְּעֵרוּבִין. וּקְדוּרָה אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת, לְפִי שֶׁאֵינָהּ שׁוֹמֶרֶת כְּשֶׁהִיא נְקוּבָה וַחֲתוּכָה:
וְהַחִיצוֹנָה. הִיא הַקְּלִפָּה הַדַּקָּה הַנּוֹפֶלֶת מֵאֵלֶיהָ כְּשֶׁמְּמַשְׁמְשִׁין בַּבָּצָל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: