ברטנורא על משנה עוקצים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ג
שֶׁנִּמּוֹק מִקְצָתוֹ אֵין מִצְטָרֵף. דְּמַה שֶּׁנִּמּוֹק אֵינוֹ חָשׁוּב אֹכֶל, כֵּיוָן שֶׁנִּתְמַסְמֵס וְאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה:
הַפִּטְמָא שֶׁל רִמּוֹן. כְּמִין דַּד יוֹצֵא בְרֹאשׁ הָרִמּוֹן, וְהוּא הַנִּקְרָא פִטְמָא. וּסְבִיב הַפִּטְמָא כְּמִין פֶּרַח יָרֹק שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חוּטִים דַּקִּים, וְהֵן קְרוּיִין נֵץ. וּסְבִיבוֹת אוֹתָן הַחוּטִים כְּעֵין כּוֹס וְרֹאשׁוֹ עָשׂוּי לְתַלְפִּיּוֹת, וְהוּא קָרוּי מַסְרֵק, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׁנַּיִם כְּמַסְרֵק:
אַף הַמַּסְרֵק טָהוֹר. שֶׁאִם יֵחָתֵךְ מִן הַפְּרִי, אֵין מִתְגַּלִּים הַגַּלְעִינִים בְּכָךְ, הִלְכָּךְ לֹא הָוֵי שׁוֹמֵר. אֲבָל הַפִּטְמָא, אִם יַחְתְּכוּהָ עַד שָׁרְשָׁהּ, יִתְגַּלּוּ הַגַּרְעִינִים וְיִפָּסֵד הַפְּרִי. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: