ברטנורא על משנה עוקצים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
אֵלּוּ לֹא מִטַּמְּאִין. שֶׁאֵין חֲשׁוּבִין לֹא שׁוֹמֵר וְלֹא יָד:
קוֹלְסֵי הַכְּרוּב. רַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ, רָאשֵׁי הַכְּרוּב שֶׁיּוֹצְאִים מֵהֶם גִּידִים שֶׁסּוֹבְבִים [מְסֻבָּכִים צָרִיךְ לוֹמַר], וְדֶרֶךְ מוֹכְרֵי הַכְּרוּב שֶׁכּוֹרְתִים אוֹתָן וּמַשְׁלִיכִין אוֹתָן:
וְחֻלְפוֹת תְּרָדִים. שָׁרְשֵׁי הַתְּרָדִים שֶׁמַּשְׁאִירִים בַּקַּרְקַע כְּשֶׁחוֹתְכִים הַתְּרָדִים כְּדֵי שֶׁיַּחֲלִיפוּ וְיַעֲלוּ אֲחֵרִים תַּחְתָּם:
אֶת שֶׁדַּרְכָּן לִגָּזֵז. הַדְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּם לְגָזְזָן וְלֹא לְעָקְרָן עִם שָׁרְשֵׁיהֶם, אִם עֲקָרָן אֵין הַשָּׁרָשִׁים מְטַמְּאִין, לְפִי שֶׁאֵינָן לֹא יָד וְלֹא שׁוֹמֵר:
רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא בְכֻלָּן. דְּכֻלָּם חֲשׁוּבִים יָד לָאֹכֶל, חוּץ מִקּוֹלְסֵי כְרוּב וְהַלֶּפֶת שֶׁאוֹתָן גִּידִין הַסּוֹבְבִים [מְסֻבָּכִים] אֵינָן חֲשׁוּבִים לֹא יָד וְלֹא שׁוֹמֵר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: