ברטנורא על משנה עוקצים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ג
מִטַּמְּאִים וּמְטַמְּאִים וְלֹא מִצְטָרְפִים. לְפִי שֶׁהֵן יָדוֹת בִּלְבָד, וְאֵינָן מְשַׁמְּרִין אֶת הָאֹכֶל:
וְיַד הַפַּרְכִּיל. כְּשֶׁהָעֲנָבִים כְּרוּתִים עִם הַזְּמוֹרָה, נִקְרָאִים פַּרְכִּיל. לְשׁוֹן פַּרְכִּילֵי עֲנָבִים:
טֶפַח מִכָּאן וְטֶפַח מִכָּאן. הַזְּמוֹרָה שֶׁנִּקְצְצָה וְהָאֶשְׁכּוֹלוֹת תְּלוּיִין בָּהּ, טֶפַח מִן הַזְּמוֹרָה מִיָּמִין לָאֶשְׁכּוֹל וְטֶפַח מִשְּׂמֹאל, חָשׁוּב יָד, טְפֵי לֹא:
יַד הָאֶשְׁכּוֹל. עֹקֶץ הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁתָּלוּי בַּזְּמוֹרָה, הוּא יַד הָאֶשְׁכּוֹל:
כָּל שֶׁהוּא. אֲפִלּוּ אָרֹךְ הַרְבֵּה:
זְנַב הָאֶשְׁכּוֹל. סוֹפוֹ שֶׁל אֶשְׁכּוֹל:
שֶׁרִקְּנוֹ. שֶׁהֻשְּׁרוּ מִמֶּנּוּ גַּרְעִינֵי הָעֲנָבִים, אַף הוּא יָד לַעֲנָבִים שֶׁבְּרֹאשׁוֹ, שֶׁאוֹחֲזִים אוֹתוֹ בִּזְנָבוֹ. וְאַף הוּא שִׁעוּרוֹ בְכָל שֶׁהוּא, וַאֲפִלּוּ אָרֹךְ הַרְבֵּה:
וְהַמַּכְבֵּד שֶׁל תְּמָרָה. מַכְבְּדוֹת שֶׁל תְּמָרִים, וּבָהֶן תְּמָרִים, שִׁעוּר אֹרֶךְ הַיָּד שֶׁלָּהֶן לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, אַרְבָּעָה טְפָחִים, אֲבָל טְפֵי לֹא:
וּמַלְעִין שֶׁל שִׁבֳּלִין. זָקָן הָעֶלְיוֹן שֶׁל שִׁבֹּלֶת שֶׁיָּצָא בְרֹאשׁוֹ כְּמִין שֵׂעָר שֶׁל זָקָן: